לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  לילית'

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Call on the sunshine let it burn the pain


אני שורפת כל מה שנקלע לדרכי. אם לא מהאפשרות הראשונה אז אפילו מהשלישית או הרביעית, ואם אין לי מה לשרוף אני שורפת את הריאות.
כל נשימה שאני לוקחת מרגישה כמו שפל, התחתית של התחתית הכי תחתונה ביקום.
האיברים הפנימיים שלי במצוקה כאילו ניתקו להם את זרימת הדם ואין שום דבר שיביא להם חמצן בשביל לתפקד כרגיל. 
אני רוצה לצרוח אבל אני עושה את ההפך המוחלט, מתכנסת בעצמי וצופה בקריסת המערכות שלי בשקט. לאט לאט הכל ניתק.
מילים הופכות לחסרות משמעות, משמעויות הופכות לפיקציה אחת גדולה ושום דבר הגיוני כבר לא הגיוני.
תנו לי אש ואני אשרוף את עצמי, אהפוך לעפר שאליו הופכות כל הכפיות והקרטונים שאני מצליחה לשרוף. לעפר אין רגשות, עפר גם לא יכול להפגע. עפר רק מתפרק לחתיכות קטנטנות,
בדיוק כמו שאני
מרגישה
עכשיו
נכתב על ידי לילית' , 5/2/2015 13:30   בקטגוריות איה, כואב, הכל שטויות, מיקס של רגשות, שברים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



This heart will swallow us


/


אבי אומר לי שהוא לא סגור על עצמו כל כך.

יומיים לפני כן שכבנו במיטה שלו, בבית שלו בזכרון יעקב. זאת הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו אחרי שלטענתו התחלתי איתו בקשר. אני עדיין מכחישה את העניין, אך זה באמת נכון.

כל מה שאני רוצה לעשות זה לצעוק עליו חזק. לצעוק שזה מעצבן שככה פתאום כל המילים שלו לא שוות כלום, שמשיחות אוהבים הפכנו לכלום אחד גדול כהרף עין. יום אחד אוהבים וביום שאחרי אנחנו אוויר, למרות שבעצם אין "אנחנו", ובקצב הזה גם לא יהיה.

אזל לי הכוח מבחורים שלא סגורים על עצמם, נגמר לי האוויר בריאות, והראש שלי לא מפסיק לחשוב מדוע נכנסתי לסיפור הזה מלכתחילה כשהיה לי טוב להיות גם עם ההוא, ההוא וההוא. 

בשביל אבי נמחקו כולם. גם מהטלפון וגם מהחיים.

הלוואי והייתי יכולה לצעוק לו שאני לא רוצה לוותר אלא להלחם, אם בכלל היה לי על מה להלחם. רק שלצערי לא לקחתי בחשבון שזה סיפור עם סוף ידוע מראש, שבו אין happily ever after. זה צובט אותי בלב יותר ממה שיכולתי, יותר ממה שרציתי, יותר ממה שאני בכלל מסוגלת להכיל בין כל ההריסות בפנים. הלוואי והיה סוף אחר, הלוואי ומשהו היה משתנה לטובה... 

כל פעם שאני מדברת על זה יותר, זה נהרס עוד יותר, אז כנראה שפה אני פשוט אשתוק.

נכתב על ידי לילית' , 4/2/2015 13:52   בקטגוריות איה, כואב, אהבות נצחיות, אנשים חולפים, באמצע הלילה, הצילו, מיקס של רגשות, קריסת מערכות, רצונות גדולים, שאלות קיומיות, שברים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פיקציה


אם יש כל כך הרבה מספרי אינסוף, איך דקות לא למדו לעמוד מלכת?









~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


It's my own desire
It's my own remorse
Help me to decide
Help me make the most of freedom
And of pleasure
Nothing ever lasts forever
נכתב על ידי לילית' , 1/2/2015 01:07   בקטגוריות Social, אהבות נצחיות, איה, כואב, אנשים חולפים, באמצע הלילה, הימים היפים בחיים, הכל שטויות, הצילו, חלומות, מיקס של רגשות, סאבטקסט, קצת ממנו, קצת ממני, רצונות גדולים, שאלות קיומיות, שברים, תמונות ואיורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
10,216
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)