קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זה החזיק שבועיים ושישה ימים שבהם ניסיתי לתת את השואו הכי טוב שלי ולשנן את התפקיד שלקחתי על עצמי ברגע שהשחקן הראשי עלה על הבמה, עד שלאט לאט הטקסט חילחל לתוכי והתחלתי להאמין למילים שאמרתי ו כך לאט התמלא האגם ונשבר הסכר ודמעות זרמו כמו מים ו געגועים ורצונות שמהם ניסיתי להמלט הציפו את ליבי ו כאב חד פילח את בית החזה וקרע את הטקסט לגזרים וחתיכות קטנטנות ו כל מה שנשאר זאת תהום עמוקה וכאב שממנו ניסיתי להמלט במשך זמן רב ו שאלה אחת של "למה אתה לא יכול להיות פה כשאני באמת צריכה אותך?"
כמו רוח סערה אתה חודר מבעד הקירות הגבוהים והאיתנים שבניתי עם כל יום ויום במהלך החודש האחרון, ומרעיד אותם כל כך חזק כאילו כלום לא קרה ולא נבנה בהיעדרך. אני אוהבת את עצמי על כך שאני לא מאמינה לאף מילה שיש לך לומר, אבל שונאת את עצמי כי אמרתי יותר מדי שטויות שלא הייתי צריכה. זאת לא אשמתי. חזרת ושפכת חומצה גופרתית על רקמות ההגיון והתובנה שפיתחתי וכל מה שהותרת זה שריטות עמוקות בחלל הבטן שרק גורמות לי לרצות להקיא את תכולת האיברים הפנימיים שלי החוצה, רק שבמקום אני פולטת ללא הפסקה ומחשבה מילים בלי בסיס או רצון.
"אני עדיין אוהב אותך, פ" זה סתם משפט דפוק ו"אני לא יודע כלום כרגע" זאת התורה הדפוקה שלך שדפקה אותי חזק בצורת פטיש מסריח על הראש ועל הלב המסכן הזה.
אני צודקת בהכל. בכל אות שחיברתי למילה שחיברתי למשפט שאמרתי לך אתמול ובכל החודשים האחרים ובגלל זה מובן למה אתה אוהב אותי, למרות שאתה לא באמת.
אני רוצה לברוח הרחק ממך ומכל המילים המטומטמות שלך שלא עוברות סינון במוח האגואיסטי שלך, גם בגלל שמישהו אחר בכלל הציע לי לצאת לטיול בפארק הלאומי של אשקלון.
אני זוכרת את הלילות חסרי השינה שבהם לא עצמנו עין איך במשך שעות רבות רק קולותינו נשמעו מבין הדממה, מוסרים זה לזו פיסות זעירות כדי לחבר אותן לדמות, בפעמים רבות שמענו מוזיקה ואף דמעות קטנות ירדו מבין צחוק מתגלגל של נעורים צעירים. במשך ימים ולילות הפכנו את התמימות לאמת. באינטימיות האפלה של הלילה מצאנו זה את זו, רחוק וקרוב, כך ידענו אל אף שלא ידענו כלום, פיתחנו רגשות שחסמו את זרימת החמצן בורידים וגרמו ללחיים לכאוב בעוצמה מהנה, וללב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
