"השפה שאנחנו מדברים 
אני צועק, את בוחרת מילים 
את בוכה, אני שובר ת'כלים 
אני דובר אמת 
את מציירת אותי משוגע 
את קוראת, אני שותק כמו חיה 
אני ריק, את עם הכוס המלאה 
אני דובר אמת 
אנשך כל מי שיתקרב 
ארחיק כל מי שיתערב 
אטרוף אותם כמו זאב ..." -בזכות אסף מעולם לא בכיתי מהשיר הזה,אז תודה.

אני לא מצליחה להבין את השלבים של האבל שלי,לא מצליחה להבין את עצמי, לא מצליחה להבין אם טוב לי או רע לי.

לפני שבוע התחלתי ציור,זה חיובי. נכון?
עד עכשיו לא סיימתי אותו,אבל זה בסדר. נכון?
לפחות אני יוצאת מהמיטה אחריי שלושה שבועות בלי להיות בקשר עם העולם החיצון... אז זה סימון טוב! כן?
בקיצור נדפקתי...או שלא? 

לפחות לא שאלתי אפילו פעם אחת למה זה מגיע לי! הו! זה בטוח טוב.

מה אני עושה עם הלב שלי? אני מתמודדת,אבל אז מגיעות השתיקות,השירים והעצב.

כל הגשם והזריחות, הרגעים הטובים והרעים,ואין אני לא עוזבת. למה יש לי דה ז'ה וו ממה שאני רושמת?
אני עוד יעלה על זה.

אין לא בא לי להיות רגישה ועמוקה,והופ הינה אני שוב בוכה.יאללה אני אבכה ואכתוב. אני כבר לא יודעת מתי הרגשתי יותר משוגעת,

כשהייתי איתך או כשהייתי בלעדייך.

ואני לא יודעת אם אני באמת משוגעת, הרי ככה אתה תמיד אמרת, שאני משוגעת, שאתה משוגע שאנחנו משוגעים ביחד ובנפרד,

אז זה כבר נטמע בי. ואולי אני נורמלית? כנראה שאני לא אדע בזמן הקרוב...

הו,הבנתי למה יש לי דה ז'ה וו...זה השיר המזדיין הזה של נתן גושן המזדיין הזה.

איך הוא כותב שירים כאלה יפים אבל כשפגשתי אותו הוא נראה לי בן אדם כלכך סתמי? 

"את בגוף שלי את בין הקירות שלי 
את בין השתיקות השירים והעצב 
את הגבול שלי לחיות או למות שלי 
את המחוג שמכתיב לי את הקצב 

היית בגשם איתי בשמיכות 
ובימים שאהבנו פחות 
אני לא עזבתי אותך לשנייה 

את הסתיו שלי את כל העונות שלי 
ושכבלילות לפעמים את הולכת 
המנגינות שלי וכל המילים שלי 
נופלות מגופי כמו עלים בשלכת 

ואמרו כל דבר על חיי שירדה דעתי מעלי 
אולי קצת שכחתי גבולות הגיון 

ואני חושב קצת על הלב שלך 
וכמה קרה לפעמים המתכת 
בוקר ולילה עוברים בשעון שלי 
ולא מאמין שנתת לי ללכת 

ואני נשאר להמשיך לקוות 
שכואב לך אולי לפחות 
כמו שכואב לי מאז שעזבת 

ורק אידיוט יחכה לך עכשיו 
כשהגשם לא חס על פניו 
חיכיתי לשמש שקצת תחמם..."

השיר הזה מזכיר לי שמותר לבכות, זה לא כלכך נורא...כואב,אז בוכים.

והינה אני שוב נכנעת לדמעות,מפסידה למחשבות,
וכבר שנים זה ככה הנחמה באלכוהול,
ועוד כדור לוקחת וזה שואב ממני הכל ,
האודם על שפתיי כבר נמרח בכל מקום ,
אולי אבוא אלייך ואחבק אותך במקום ?