אם ביום יום המנחמים יודעים ללטף בי את הכאב,את מגרדת אותו ממני,
לא מסוגלת ממש לתאר את התחושה,הרי כואב,אך אך זה נעלם ועובר.
המילים שלך מהדהדות במוחי ומותירות טעם לוואי של שקר,אך דוברת אמת את. או שלא?
"הוא מצא אהבה שלא שורפת"
יש בי מן תחושה כזאת,שראיתי בסרטים של המטורפים שמרגישים שרודפות אותם רוחות, היא תמיד מגיעה לקראת הערב,כשמחשיך
הכל הופך מלנכולי,אך יש בי ידיעה שאני לא לבד בזה, שהחוסר שלמות הזה שקיים בי,קיים גם בעוד אדם
שהחלל החסר הזה,חסר גם אצלו,השאלה היא,מי אתה אלמוני שחש את תחושותיי?
הסיכויי הגדול הוא שאני גם מטורפת,ממש כמו האלה בסרטים,והרוחות שלי הם פרי דמיוני הפורה והבודד.
"מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק "
משהו בך מושך אותי לדבר איתך,לשמוע אותך,לחקור אותך.
כשאני הולכת ממך,יש בי תחושת האנגאובר. אך לא שיכרת אותי. נכון?
את טוענת שאת משוגעת,והרי כולנו משוגעים,את לא היחידה,הממצאים שלי עד כה קבעו שזו הדרך שלך לייחד את עצמך,להרגיש מיוחדת,
לתת לעצמך לגיטימציה להתפרץ בבכי ולחתוך את עצמך,להשתגע מכעס ולדפוק את הראש ברצפה כדי שהשקט ישרה בתוכך.
את תמיד אומרת שאני מזכירה לך את עצמך,אני לא,אני בסדר,כל שיגעוני הוא האובבסיה שלי והשאריות של המילים שאהובי הפציר בי.
נאמר לי שכאשר מצליחים להסיר את כל מגננותי ולהתקרב אליי באמת,רואים הילה.
הייתי רוצה לראות את ההילה המדוברת הזאת,ואיפה היא מסתתרת,היא בטוח מתחבאת לה במקום שעוד לא הספקתי לחקור בגופי.
אומרים שכאשר מסתכלים באישון עיניי,מבחינים בגיצים של חופש,אשר מנסים לבקוע מתוכי להשתלט על כל כולי, אומרים שאז,כאשר עיניי מאירות בשיא
יופיין,אנשים רואים את עצמם בעיניי יפים יותר,ואוהבים את עצמם יותר בנוכחותי.
זה קצת מצחיק כל הדיבורים האלה,לעולם לא הרגשתי שהורדתי את כל מגננותי בפני אנשים,כלומר,הרגשתי,פעם אחת,אך זה לא האדם אשר
אמר לי מילים יפות אלו,ומילים אלו אינן מילותיו של אדם אחד,אלא מקבץ של דיבורים של הולכים ושבים.
זה קצת מצחיק אני אומרת,מצחיק מצחיק מצחיק.
העיקר שזה לא עצוב.
לא יודעת מה קורה איתי סעמק,דמעות לא דמעות צחוק לא צחוק.אני עצובה אני שמחה אני דיכאונית אני מדחיקה אני כועסת אני זועמת אני נרעמת אני נרדמת לא אכפת לי כן אכפת לי אני דואגת אני מרגישה אני לא מרגישה אני רגישה אני לא רגישה אני מבואסת אני עובדת אני שמחה אני לא שמחה אני מאושרת אני משקרת ?(וכמובן שכל אלה נאמרו בסימן שלאה)
אני חושבת שאני צריכה הגדרה מדוייקת למצבי כדי להוריד את המועקה הזו מליבי,אני כבר לא קמה כל יום בחישובים מתי אשוב למיטה,או שאני כן?
אני לא יודעת לא יודעת כלום.
כל הלילה סיוטים,תלת מימדיים ממש,הכל מורגש,כל כאב וכאב,כל הלילה אני מתגלגלת במיטה,ולמחרת בבוקר אני זוכרת כל כאב וכאב שחוויתי בלילה,
וזה משפיע לי על כל חווית המשך היום,הכאב של הלילה מחלחל בתוכי ואני הופכת קרה וסגורה יותר,וכך גם בודדה מבחירתי החופשית, לא מאפשרת
לאף אחד להיכנס ולנסות לרפא,או לפחות לשעשע,להעביר את הזמן,אבל זה טוב,אחרת הייתי שוב הופכת לפנטזיה של מישהו,ומשתעשעת באופוריה
הזאת עד שימאס ואחליט לנפץ את הבועה.
ואינעל אמא של הירח הזה מה המשיכה הבלתי מוסברת הזאת שיש לי אליו מה אני פייה? רגע,מה קשור פיה?
מה אני זאב?זאבה. כן חהחה,הבדיחה על חשבוניףאני ממש זאבה בודדה,רגע,הם חיים בלהקה,איזה יופי זה שלמדתי ככה לכתוב כל מחשבה שחולפת בראשי מבלי להתרכז באם המילים פיוטיות ונכונות לשונית מספיק. יאללה יאללה שיזדיינו הקואים וחצי שאין לי בבלוג הנחמד הזה.
תמיד אני אומרת לעצמי,שזה מקום רק לעצמי,ככה להתפרק,אם כך,למה אני משאירה מקום לתגובות?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
