אחרי שנכנסתי בקול תרועה אתמול,הגיע הזמן לכתוב בצורה יותר מסודרת על מצבי הבריאותי והגנטי.
עודף משקל - V
שומנים בדם - V
כולסטרול - V
עישון - V
מחלות לב - ככל הנראה בעתיד
סכרת - גם כן בעתיד
התחלתי לטפל בעצמי כשאבא נפטר
בהתחלה לקחתי כדורים להורדת השומנים בדם
בינתיים הרופא שלי עזב, ורופאה חדשה החליטה שהכולסטרול זה מה שצריך לטפל
כשהכדורים לא עבדו על הגוף שלי (כן, כן, הגוף שלי דחה אותם), הופניתי לרופא מומחה
הוא החליט להגדיל את המינון, ובהמשך להחליף את הכדור
הכדור החדש דפק לי את ויטמין ה-D אז התחלתי גם ליטול ויטמין D
בין לבין אני גם נוטל חומצה פולית כי מסתבר שאני לא אוכל מספיק ירקות.
חזרתי לרוץ
אחרי למעלה משנה חזרתי לרוץ
היום היה היום הראשון שלא רצתי מזה שבוע
כל יום - חצי שעה
בנוסף אני מתמיד לעשות 10,000 צעדים ביום
היום כנראה זה לא יקרה, אולי אני אגרד את זה מלמטה
שומנים בדם בינתיים אנחנו עוזבים, להמלצת רופאת המשפחה והרופא המומחה.
בינתיים מטפלים בכולסטרול
ליפיטור, כדור אחד ביום 20 מ"ג
הוא דופק לי את ויטמין ה-D בגוף, אז גם לוקח ויטמין D
הרופא המומחה המליץ על 5 כדורים ביום, רופאת המשפחה החליטה על 3.
העישון אמור להיפסק מעצמו
הורדתי אפליקציה לספירת סיגריות
אני ביחסים אמביוולנטיים איתה. יום ככה, יום ככה.
השיא היה שירדתי ל-3 סיגריות, ואז השמנתי 8 קילו.
וחזרתי לעשן כדי לחזור לרזות. היום אני מוריד בצורה מתונה, לאט לאט, ככה מבלי שאני מרגיש.
הדבר הטוב היחיד שזיהיתי שהתוכנה עושה זה שבכל יום היא דוחה לי את הסיגריה הראשונה של היום עוד קדימה.
בעבר זה היה שעה אחרי שקמתי, כיום 3 שעות, לאט לאט זה יהיה 24..
הלב יקרוס יום אחד.
אצל אבא שלי זה קרה בגיל 48 אם אני לא טועה.
אני מאמין שזה הכיוון שגם אני הולך אליו.
הסכרת גם תגיע בקרוב,
שוב אם נשווה לאבא נגיע לגיל 35.
ואוי איזה כיף הולך להיות
זה מתחיל בכדורים
בהמשך זריקות
איזון של האינסולין כל הזמן
"היפו-סוכר", מצב של תת סוכר בגוף שמצריך ללכת תמיד עם מתוק עליך
ואז עוד זריקות,
והגדלת מינון
והכליות יקרסו
ודיאליזות
אם יהיה מזל תהיה כליה חדשה שתחכה לי
אם לא, דיאליזות עד המוות
אם אוותר על הדיאליזות הגוף יתחיל להתנפח מנוזלים
הרגליים במיוחד
כפות הרגליים יצאו מפרופורציות
ואז נצטרך לכרות..
כיף, כבר אמרתי?
אבל למה לדבר על העתיד הממשמש ובא...
בואו נדבר על ההווה..
בשביל זה אני פה.
ושלא תחשבו לא נכון,
אני אופטימיסט,
אני הבנאדם הכי אופטימי שאני מכיר,
וככה זה גם יישאר.
בהצלחה לנו,
שון :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
