"כל בן שאני מכיר אישית, אם ייצא מהארון, אני לא איפול מהכיסא, אפילו אתה".
"תמיד אפשר יהיה לחשוב על כל הרמזים, ולחשוב 'איך לא שמתי לב לזה' וכו'".
את הרכב איבדתי לפני שלושה חודשים.
ההחלטה הראשונה שלי הייתה -
שון,
גם כשאין לך רכב,
אתה לא מוותר על שום יציאה,
שום בילוי,
אתה לא נשאר בבית !!
אני כל כך חרמן.
היום שלי מפוצץ בבנות.
המקצוע שאני לומד רווי במין הנשי.
מקום העבודה שלי מפוצץ בכוסיות.
ותקופת היובש שלי עושה את שלה.
היום שלי החל בקורס.
כשהיינו צריכים להתחלק לזוגות ישר תפסתי את הכוסית של הקבוצה.
היא לא הטעם שלך,
מה אתה עושה בכלל?!
חשבתי לעצמי.
אבל בכל זאת.
כוסית.
היום המשיך בעבודה.
אחמ"שית כוסית עבדה איתי לראשונה.
היא לא הטעם שלך וגם תפוסה,
מה אתה עושה לעצמך?
אתה מסרס את עצמך!
חשבתי לעצמי.
אנחנו מכירים כבר שנים.
ובכל זאת אני חרמן בכל פעם שאני עובד איתה.
כוסית.
היום הסתיים ביום הולדת לכוסית.
היא מאוד הטעם שלך,
חשבתי לעצמי,
אבל תפוסה חזק,
בלי שטויות שון,
בלי שטויות!
היא לא כל כך קרובה אלי,
כך חשבתי.
סטודנטית ילדה שלומדת איתי.
בסמסטר הראשון בכלל לא דיברנו.
בשני התחלנו בקטנה,
התכתבויות פה ושם.
כשאיבדתי את הרכב שאלתי אותה חצי בתמימות
אם היא יודעת מאיפה אני לוקח אוטובוס ללימודים.
היא גרה לידי,
חשבתי בחצי תמימות,
היא בטוח יודעת.
היא הציעה לי טרמפ איתה.
רכבת הרים.
סוף מבחן אחרון,
ישבנו על סיגריה אחרונה.
כמה סימבולי.
נפרדנו כידידים.
ואז הגיע יום ההולדת שלה.
היא הזמינה בפייסבוק.
אני מתעלם.
היא הזמינה בוואטסאפ.
אני מתעלם.
כששלחתי לה מזל טוב ביום עצמו,
היא דאגה להבהיר לי שאני מגיע לחגיגות.
אני משתדל להתעלם.
אחרי התלבטויות רבות החלטתי לקפוץ,
בירה אחת,
שתי סיגריות
והביתה.
"מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה אהבה מידידה",
סיפרתי לידידה כוסית אחרת.
"גם לא ממני?",
היא הקשתה.
"מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה אהבה פיזית מידידה",
ניסחתי מחדש.
הגעתי למקום המסיבה,
חיפשתי,
תרתי,
לא מצאתי אותה,
שקלתי לחתוך,
זה משמיים חשבתי לעצמי,
זו קארמה,
זה הסימן שלך לחתוך.
ואז
היא הופיעה.
נשמתי נעתקה,
ליבי החסיר פעימה,
ועוד כל מיני ביטויים קיצ'יים כאלה ואחרים.
הזמינה אותי לצ'ייסר,
הזמינה אותי לבירה,
הזמינה אותי לסיגריה,
הזמינה אותי לעלות לרקוד איתה על הבאר.
איפה החבר שלה לעזאזל,
ואיך אני מסתיר את הזקפה עכשיו?!
בחוץ היא סיפרה לחברותיה
(הכוסיות יש לציין)
עד כמה אני מלך שהגעתי באוטובוס בשבילה.
היא לא מבינה שהגעתי בשביל עצמי.
כשהלכתי כמעט התנשקנו.
אני איש של כמעט,
חשבתי לעצמי.
כמעט פה
וכמעט שם.
וכמעט
וכמעט
וכמעט.
מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה אהבה פיזית מידידה.
"איך זה שיש לך כל כך הרבה ביצ'ס",
שאל "מעריץ" של יו הפנר את הטוויטר של יו הפנר.
"יש לי הרבה חברות (girlfriends) מכיוון שאני לא קורא להן ביצ'ס. קצת כבוד ייקח אותך רחוק",
ענה לו הפנר בכבודו ובעצמו.
אני איש של כמעט.
כמעט פה
וכמעט שם.
כמעט בגיל 16 עם ההיא משיעור הנהיגה שהשאירה את המושב שלה רטוב בגללי
וכמעט עכשיו עם ההיא שיש לה חבר בבית ולא הפריע לה להימרח עלי ולגעת בי.
כמעט בכנרת עם ההיא שפשוט ישבה עליי כל כך קרוב אליי
וכמעט עם ההיא מחו"ל שרדפה אחרי לכל מקום.
כמעט עם העובדת שלי מלפני שנה
וכמעט עם העובדת שלי עכשיו.
כמעט
וכמעט
וכמעט.
"אתה יודע משהו?",
אמר לי שותפי לאחר מחשבה עוד יותר ארוכה,
"אני גם לא הייתי נופל מהכיסא, חוץ מבן אדם אחד,
אם אתה היית יוצא מהארון,
הייתי נופל מהבניין,
לא רק מהכיסא,
אני מכיר אותך כל כך הרבה שנים
ויודע באיזו מהירות אתה נדלק על בנות
וכמה מהר אתה מתאהב בהן
ואיך אתה נקשר לבנות שאיתך בצורה כל כך טוטאלית,
יציאה שלך מהארון תעיף אותי באוויר מרוב פליאה".
(הפוסט נכתב תחת השפעת אלכוהול,
באוטובוס,
בדרך הביתה,
מהמסיבה של הכמעט החדשה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
