היינו חברות מהגן, הלכנו יחפות על החול, טיפלנו בבובות וכשגדלנו היינו מבלות שעות בבית הריק שהיו משאירים לך ההורים ונוסעים...
היינו בלתי מנוצחות רשת בטחון וחשבתי שזה ישאר לנצח,אבל לי נמאס ואולי גם לך , ואת הלכת לחפש את עצמך במקומות אחרים.
הייתי מסתכלת עליך, איך שהיית מחליפה חברים ולא מוצאת את מקומך ,היו רגעים שריחמתי עליך על איך שאף פעם לא תמצאי את מקומך כי תמיד תחפשי משהו אחר, והיו רגעים שקינאתי בך ,כי ראיתי איך בקלות את מוצאת חברים אחרים אפילו אם זה היה לכמה רגעים.
אבל תמיד חזרת ואני תמיד קיבלתי אותך אפילו שידעתי שזה לא אמיתי, כי היית חלק גדול מהחיים שלי ואני אחת שקשה לה לשחרר.
אבל את כבר מזמן לא היית אותה אחת , הפכת לפרנואידית וחסרת בטחון וניסית לשאוב אותו מאיתנו ואנחנו נפגענו ואת נפגעת ואני הבטחתי לעצמי שזה נגמר, כי עד כמה אפשר להמשיך לאחוז בחברות לא אמיתית.
אז הרחקתי אותך , ומצאת אחר והרגשת מאושרת לזמן קצר עד שהיית כהרגלך שוב לבד כי כזאת את ועכשיו את מנסה לחזור ואני פוחדת שוב ליפול.
אנחנו ביחסי מזוכיזם, אהבה שכואבת, את פוגעת בי ואני שוב מתקרבת, כי אני מתגעגעת,
ולא לא אליך כי שתינו כבר שונות , אני מתגעגעת לתקופה שהלכנו יחפות על החול, טיפלנו בבובות והיינו מבלות שעות בבית הריק שהיו משאירים לך ההורים ונוסעים ,והיינו מרכלות על העולם ולא היה אכפת לשתינו, התגעגעתי לתמימות , לכמה שהכל היה פשוט ואולי גם ללהיות בלתי מנוצחת, במיוחד עכשיו כשהכל נסדק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
