Come Away with Me

אני לא באמת אוהבת אותך , אף פעם לא אהבתי.

אפילו שמשהו בינינו ,בחיים לא היה קורה כי לך יש את ההיא, היית חבר אמיתי נתת לי להררגיש מיוחדת ואני יודעת שבאיזשהו מקום נתתי גם לך להרגיש מיוחד.

אני יודעת שניצלת אותי , כי המצב בניכם כבר הרבה זמן לא משהו, והיית  צריך מישהי לדבר איתה ולהרגיש אהוב, ואני ידעתי את זה,

אבל לא היה לי אכפת כי ידעתי שאנחנו פשוט רוצים להפסיק להרגיש לבד.

היינו כלי בידי האחר, או שאולי באמת היינו חברים.

רצית להתקרב סתם כי היית בודד ואני עשיתי את מה שידעתי לעשות הכי טוב ,אני ברחתי.

קשה לי לפעמים לחשוב אם הרגשת שאנחנו סתם ידידים מאוד טובים או משהו מעבר או שהכל היה בראש שלי כי לא באמת עשינו כלום חוץ מלדבר, עד היום כשאני עוברת ליד הבית שלך או רואה את המכונית שלך בסוף הרחוב,

אני מרגישה הרגשה של פספוס שאם התנאים היו מאפשרים את זה היינו עכשיו יחד.

אבל אני לא באמת אהבתי אותך, הייתי סתם ילדה שהייתה מאוהבת באהבה ,ברעיון שלה.

אף פעם לא אהבתי אותך! נכון??

אם מישהו היה שואל אותי מה איתי, הייתי מחייכת ואומרת שהכל מצויין.

אבל המילה הראשונה שהייתה קופצת לי לראש הייתה לבד .

לפעמים אני משקרת לעצמי ואני אומרת שלפעמים אני אוהבת להיות לבד, אתה יכול לחשוב על דברים , אבל מי באמת אוהב להיות לבד,

שמעתי פעם משפט שאהבתי אני לא זוכרת אותו במדיוק אבל האיש אמר שבדידות היא מקום נפלא לבקר בו אבל מקום נורא לגור בו, ההרגשה הזאת מפחידה אותי לפעמים.

אנשים יכולים להגיד עלי שאני זאב בודד, אחד שאוהב להתבודד מבחירה, אבל זאת לא אני , אני יותר זאב שאיבד את הדרך. לא תמיד הייתי כזאת ולמען האמת יש לי חברים , הבעיה שהרבה מהחברים שלי הם כמוני אנחנו צעצועים פגומים, אבל  עכשיו חלק מאיתנו מתחיל להשתקם , ואני נשארת   אני מתאמצת כל כך להרחיק את כל מי שמתקרב, אני רוצה ובאותו הזמן מפחדת לתת לאנשים באמת להתקרב.

החברים האמיתיים שלי הם אלו שנלחמו להישאר ,כשאני דחקתי אותם החוצה ,הם נדחקו חזרה. אבל רבים מהלוחמים האמיצים ביותר בסוף נמאס.

אני יודעת שהבעיה בי אבל קשה לי לשנות את זה זה כבר טבוע בי , זה נוח לפעמים להיות, אבל לא להיות. אנשים לא באמת רוצים לראות אנשים עצובים, אנשים רצים אחרי פיסות של אושר אז אתה רץ אחריהם, ואתה מאמין שאם תחייך זה יחדור, אתה רוצה להאמין שאם מישהו ישאל אותך מה איתך ואתה תגיד שמצויין בסוף תתכוון לזה.