נכשלתי נכשלתי נכשלתי
היה לי התקף אכילה ביום שישי
היה לי התקף אכילה ביום שבת
והיה לי התקף אכילה ביום ראשון.
העלתי את הכל - כל מה שהורדתי ועליתי עוד. למה אני כזאת פרה שמנה שלא שולטת בעצמה?! אני מרגישה עכשיו כל כך רע. מועקה שאין לתאר.. ניסיתי לחתוך שוב.. הפעם ביד. לא ממש חתכתי יותר שרטתי את עצמי עם סרגל.. ישלי עכשיו סימנים דיי חלשים. אני בקנטים. מתפרקת.
אני לא מבינה למה אני אף פעם לא מצליחה?! כבר הייתי ממש בתוך .. זה כל כך קשה להיכנס לזה שוב לעומת זאת בשניות אפשר לצאת מזה.
אני רוצה את אנה.. אני מתחננת שתחזור.
אני שונאת הכל עכשיו. הכל! את ה"חברים" , המשפחה , החבר , הבית ספר, המורים ובעיקר את עצמי. כי אני אשמה בהכל. אני בהמה שלא מסוגלת לשלוט בעצמה. אני לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי פעם אחר פעם ולמה זה קורה. זה פשוט אחד הרגעים האלה שאני רוצה להיעלם.. להתפוגג מהעולם. אני לא ארדם בחיים עם הכאב בטן הזה.. הלוואי שהייתי חולה ככה לא הייתי צריכה ללכת לבצפר וגם לא לאכול. זה פשוט בלתי אפשרי לא לאכול בבית שלי.. אמא שלי לא עובדת ורואה אם אני אוכלת או לא. נמאס לי ממניפולציות, נמאס לי משקרים, נמאס מאנשים.
כרגע אני מרגישה שהבלוג הזה זה כל מה שיש לי.. החבר היחיד שלי, היחיד שבאמת מכיר אותי ואני יכולה לפרוק פה הכל.. את כל האמת מבלי להישפט.
אני לא רוצה לאכול יותר בכלל! אני כל כך רוצה שלא יהיו לי התקפים כאלה יותר.. זאת ההרגשה הכי גרועה בעולם..
אין לי ברירה אלא לנסות שוב. לא מעניין אותי אני חייבת להצליח הפעם. מחר אני לא אוכלת כלום ! רק תה .
הכאב הנפשי שלי עכשיו קשה מנשוא.. אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי, קשה לי לגור בתוכי, לחיות עם עצמי כי אני פשוט מתעבת אותי. אני רוצה להיות אני חדשה.. אני אחרת. אני מרגישה את הנפש שלי מרוסקת. זה ממש כאילו משאית כבדה נוסעת ודורסת אותה שוב ושוב .. והיא צועקת וצורחת אבל אף אחד לא שומע כי יש מסיכה שמסתירה הכל, מכסה על הנפש האומללה הזאת. המסיכה נראית כל כך מאושרת ורגילה, ממש ברת מזל. הנפש שורטת מבפנים, בועטת, לפעמים היא מצליחה להציץ דרך אותה מסיכה .. אבל ישר היא נדחפת חזרה לבפנים .. להישרף עוד קצת , עד שהעשן שלה יעלים את הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
