הגעתי למבוי סתום בחיים שלי
אני לא מבינה את עצמי יותר, לא מתקשרת טוב עם הסביבה
לא מבינה מה רוצים ממני, לא מבינה מה אני רוצה מאחרים
ובעיקר לא מבינה מה אני רוצה מעצמי.
אני וחבר שלי כמעט נפרדנו 3 פעמים וזה גרם לי להבין.. גרם לי להבין עד כמה אני אדם חלש
הבנתי שבלעדיו יהיה לי קשה ואכנס לדיכאון.. אז אולי זה כן אומר שאני אוהבת אותו?
אני כבר לא יודעת.
לא יודעת שום דבר.
אני בבלבול עצום, המחשבות שלי הם: "לברוח, להעלם,להעלם, לברוח"
נמאס לי מהכל.
אני כרגיל מרגישה שמנה ונמאס לי
כל דבר שאני אוכלת מייסר אותי, וזה תקופה קשה מלאת מסעדות [יומולדת גם לאמא וגם לאחותי] ועוגות וכו'
אינלי פתרונות לכלום.
אני לא לומדת, לא משקיעה בכלל .. פשוט אינלי כח נפשי לזה.
אני רוצה לחתוך כלכך עמוק אבל אני פוחדת.. כי עוד טיפה פחות מחודש יש לי צו ראשון ופשוט אסור שיראו את זה..
את הכאב הנפשי הזה, להפוך לממשי, לפיזי.
כל השנאה העצמית והכעס.. לאן אקח את כל האנרגיה הזאת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
