putting my defenses up

כשהדמעות עומדות ליפול

כאילו העולם נעצר לרגע

מחכה דומם

פתאום שום דבר לא נראה חשוב או משנה יותר

הגוף נעצר וכולו ממתין לדמעה שתצא

יש מין מחנק כזה, משהו שם עומד להשתחרר

הראש לא חושב יותר

פתאום רק הרגשות משתלטים

ועוד שנייה ישתחררו לגמרי 

מה שבפנים רוצה לצאת , מאיים להתפרץ למציאות שבחוץ

הנפש רוצה להתאחד עם הגוף שנושא אותה

הרגשות רוצים לסמן שהם כאן , ממש אמיתיים, ממשיים

לא צריך לדבר יותר, כל מילה שתאמר תהיה כל כך קטנה וחסרת משמעות

וכשזה יוצא החוצה.. הבכי הזה

מה שהוא עושה לנו 

לפעמים אין דבר נעים ומספק יותר משחרורן של הדמעות

מההיכנעות הזאת לרגשות ולתחושות שזועקות בתוכנו כל כך הרבה זמן.

הדמעה שיורדת היא הצעקה הגדולה ביותר.