הרבה חברים ששמעו שיש לי בלוג ביקשו לקרוא אותו. לא נתתי לאף אחד מהם. גם לא לחברה טובה שלי שניסתה לשכנע אותי. הם חושבים שהם מכירים אותי.. אבל הם לא. כיא ם הם באמת היו מכירים אותי ...
הם היו יודעים שיש לי הפרעת אכילה
הם היו יודעים שאני דיכאונית
הם היו יודעים שחתכתי את עצמי
הם היו יודעים שאני צמה
הם היו יודעים שניסיתי להקיא
הם היו יודעים שיש לי אובססיה
הם היו יודעים שאני עולה על המשקל איזה 10 פעמים ביום
הפרעת אכילה זה לא דבר פשוט. זה תופס חלק גדול מהחיים שלי, וזה ממש חלק ממני, ממי שאני ומהמחשבות שלי. וכל עוד אנשים לא יודעים על זה.. אני בחיים לא ארגיש שהם לגמרי מכירים אותי, זה כמו סוד שלי עם עצמי. אני למשל ביטלתי הרבה פעמים תוכניות ברגע האחרון רק בגלל שהרגשתי שמנה והיה לי בולמוס לפני. כבר מלא זמן שלא הלכתי לקנות בגדים כי אני לא מצליחה להשיל את הקילוגרמים המכוערים האלה מהגוף שלי. אני יודעת שאני פשוט אסבול שם וארגיש שמנה ומכוערת. כל פעם שאני פוגשת אנשים חדשים זה מה שמטריד אותי.. שיחשבו שאני שמנה.
כנראה שהקוראים שלי פה מכירים אותי טוב יותר מאשר חלק מחבריי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
