הדיכאון שלי חזר. המסגרת המרובעת הקטנה הזאת בצורת ערפל כהה שוב מקיפה אותי ומלווה אותי לכל מקום, גורמת לכל היבט ודבר בחיי להיראות רע וחסר משמעות. אין לי חשק לעשות כלום. השנאה העצמית שלי רק גוברת, וכל מה שאני כן עושה- הוא מחוסר חשק ובושה עצמית.
אני לא נהנת לצאת מהבית, אני פשוט מרגישה מכוערת. כבר איזה שבועיים שלא נפגשתי עם אף אחד מחבריי, ועכשיו יש עלי עול של מתמטיקה, עד יום חמישי שתעבור הבגרות הזאת. האופק לא מתבהר בהמשך, שבוע הבא יש לי את יום המאה, וממש אין לי חשק ללכת ולהתקע שם מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד השעות המאוחרות של הצהריים. אני מרגישה קרה, חסרת תחושה ולא ידידותית לאף אחד. מתחשק לי פשוט לישון ולקום בעידן אחר, רזה וללא צרות. אין לי ספק שהעובדה שעליתי במשקל משפיעה על מצב הרוח הרע שלי לא מעט. מחר אני רוצה להתחיל דיאטת כרוב. אם מישהו ניסה אותה ומעוניין לשתף חוויות, הוא יותר ממוזמן להגיב למטה, או לשלוח לי מייל. בכל מקרה אכין מחר סיר גדול של מרק כרוב ואקווה שאצליח להתמיד בדיאטה הזאת עד יום שישי (בשישי זה בעיה עם הארוחות המשפחתיות).
לגבי העבודה- התפטרתי, והיום החזרתי סינר. בנוסף למה שהיה לי עם הבוס, אני חושבת שגם פשוט לא הרגשתי שייכת לשם. וזאת הרגשה נוראית. בכל מקרה אני מאמינה שאם אתה לא מאושר במקום כלשהו, אתה צריך לעזוב אותו. ואני ממליצה לכולכם ליישם את האמירה הזאת בכל תחום ותחום בחיים גם אם זה בעבודה, במקצוע שבחרתם ואפילו במערכות יחסים. אם משהו גורם לכם להרגיש רע, תפסיקו אותו, תעזבו אותו- כנראה שזה לא שווה את זה. לפעמים צריך לעצור ולהקשיב קצת לתחושות שלנו.
שיהיה לכולם שבוע טוב
מרגישה נפוחה