*ללמוד 12 פרקים בספר שמואל א' ( כי יש לנו מורה פסיכית) ושלושה מהם עיוני (פסיכית)
*לסדר בבית הכנסת כי אני מקבלת על זה 12 ש''ח
*להדפיס שני פוסטרים שאני יודעת שאני לא באמת צריכה ולהוסיף אותם לקיר שלי
*להפסיק להיות על המחשב
*לינסוע לתל אביב
*להנות
*להסתדר עם אח שלי כשהתחיל אצלו גיל הטיפשעשרה
וזהו ניראלי...
זוכרים שכתבתי בפוסט הקודם על קרן אור? אז הינה קרן אור:
יום ירושלים היה ניפלא, פגשתי סוף סוף את החברה הפסיכית שלי, ואתמול היה יום דיי נחמד מאתגר, אבל שיחררו אותנו מוקדם, והיום אני נוסעת לתל אביב
החיים טובים.
ועכשיו יש לי משהו רציני יותר לספר. אני חזרתי לי משיעור יפנית (כן אני לומדת יפנית...) ואז מישהי עישנה לידי, אז היסתובבתי לכיוון העשן וראיתי נערה צעירה ליקראת סיום התיכון רזה, עייפה, מעשנת, וזרועותיה היו חתוכות, מקדימה ומאחורה היא הייתה מלאה בחתכים שונים בערך עד המרפק...
זאת פעם ראשונה שאני רואה את זה וליפני זה רק שמעתי סיפורים שונים, וישר התחלתי לחשוב, המחשבה האוטומתית הראשונה שלי הייתה לדבר איתה, ואז חשבתי מה עם היא עבריינית או שהיא פשוט לא מהבני אדם האלה והיא תהיה תקיפה לגבי ילדה מוגכחת ששמנסגה לעזור לה, אבל למזלי יש לי את החברה השקולה וה "פסיכולוגית" של הכיתה, היא תמיד תדע מה לעשות במקרים כאלה, אז שלחתי לה אסמס אבל לצעריח היא חזרה אלי רק אחרי שלוש שעות הנערה עם הזרועות החתוכות עליתה לאוטובוס ואני נישארתי עם ריגשות אשם, אבל החברה ההיא שלי אמרה שזה אפילו טוב שלא דיברתי איתה, כי אני לא מומחית בזה ואולי רק הייתי מחמחרה את המצב,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. death.
