*ללמוד 12 פרקים בספר שמואל א' ( כי יש לנו מורה פסיכית) ושלושה מהם עיוני (פסיכית)
*לסדר בבית הכנסת כי אני מקבלת על זה 12 ש''ח
*להדפיס שני פוסטרים שאני יודעת שאני לא באמת צריכה ולהוסיף אותם לקיר שלי
*להפסיק להיות על המחשב
*לינסוע לתל אביב
*להנות
*להסתדר עם אח שלי כשהתחיל אצלו גיל הטיפשעשרה
וזהו ניראלי...
זוכרים שכתבתי בפוסט הקודם על קרן אור? אז הינה קרן אור:
יום ירושלים היה ניפלא, פגשתי סוף סוף את החברה הפסיכית שלי, ואתמול היה יום דיי נחמד מאתגר, אבל שיחררו אותנו מוקדם, והיום אני נוסעת לתל אביב
החיים טובים.
ועכשיו יש לי משהו רציני יותר לספר. אני חזרתי לי משיעור יפנית (כן אני לומדת יפנית...) ואז מישהי עישנה לידי, אז היסתובבתי לכיוון העשן וראיתי נערה צעירה ליקראת סיום התיכון רזה, עייפה, מעשנת, וזרועותיה היו חתוכות, מקדימה ומאחורה היא הייתה מלאה בחתכים שונים בערך עד המרפק...
זאת פעם ראשונה שאני רואה את זה וליפני זה רק שמעתי סיפורים שונים, וישר התחלתי לחשוב, המחשבה האוטומתית הראשונה שלי הייתה לדבר איתה, ואז חשבתי מה עם היא עבריינית או שהיא פשוט לא מהבני אדם האלה והיא תהיה תקיפה לגבי ילדה מוגכחת ששמנסגה לעזור לה, אבל למזלי יש לי את החברה השקולה וה "פסיכולוגית" של הכיתה, היא תמיד תדע מה לעשות במקרים כאלה, אז שלחתי לה אסמס אבל לצעריח היא חזרה אלי רק אחרי שלוש שעות הנערה עם הזרועות החתוכות עליתה לאוטובוס ואני נישארתי עם ריגשות אשם, אבל החברה ההיא שלי אמרה שזה אפילו טוב שלא דיברתי איתה, כי אני לא מומחית בזה ואולי רק הייתי מחמחרה את המצב,
טוב היום לא אהיה פוסט אופטימי במיוחד, כי היה לי היום יום מבאס ואני הולכת לשפוך את זה בבלוג.
טוב קודם כל איחרתי לבצפר אבל זה לא באמת משנה בגלל שהמורה לגאוגרפיה תמיד מרשה לי להיכנס, אבל אז התחיל מיבחן בגאוגרפיה, מבחן עם ספר פתוח = עבודה עם ציון. אבל מה, הם החליטו שאם יש ספר פתוח אז מותר להביא לנו 5 דפים משני הצדדים ( ז''א 10) דחוסים בשאלות, בנס גמרתי את המבחן ואפילו הספקתי את הבונוס שחירבשתי (!) ואז הגיעה הזמן לילמוד מטמטיקה, למדנו את אותו הנושא פחות או יותר אז פרשתי ב 10 דקות האחרונות, ובכל זאת מטמטיקה לא עושה לי טוב -^-. ואז האור של יום הלימודים, היסטוריה, היה שיעור משעשע כמו תמיד ולמדנו על ישו (יאי) וזה היה יום שמשתחררים בו מוקדם, ואז הייתי צריכה לינסוע לתחנה המרכזית בגלל שאיזה נהג דביל אד מכר לי כרטסייה לחיפה... [רמז: אני לא גרה בחיפה] אני כמובן לא שמתי לב לזה עד שבאוטובוס הבא הייתי צריכה לריב עם הנהג שקניתי כרטסייה לירושלים, הגעתי לתחנה המרכזית וניגשתי לדלפק שאמא שלי תיארה לי, אבל הוא הפנה אותי אל המחלקה של הרב-קו, אז אחרי שחיכיתי שעה במקום המסריח הזה הגברת לכחה את הרב-קו שלי והלכה אל אותו הדלפק שניגשתי אליו קודם!! והתברר שהייתי צריכה להביא תעודת זהות של אחד ההורים. -_-. אז חזרתי הביתה מורעבת בלעתי משהו ורצתי אל אבא שלי שלא ניפגשתי איתו כבר שבועיים, התחלנו ליראות סרט אבל נאלצתי לעזוב כדי ללכת לפעולה שלי בצופים, הגעתי באיחור לפעולה וכשלא ראיתי אף אחד היתקשרתי למדריך שלי (למדריכה יש בגרות, בהצלחה לכל השמיניסטים למיניהם!) והוא אמר לי שהפעולה התבטלה, חזרתי לבית שלי מוטשת והבאתי לאח שלי עוד זמן על המחשב שלי, כתבתי שיר, ועכשיו אני פה. ועוד משהו אני לא יודעת עם בערים אחרות חוגגים את זה יותר מידי אבל מחר אהיה 'יום ירושלים' ואני צריכה להביא בורקסים לארוחה בכיתה -___- המאפיה הקרובה היא במרחק 15 דקות הליכה, ואני לא הולכת ליקנות אותם עכשיו, אז אני גם לא אקנה אוכל לאורחה בכיתה. איזה יום כיפי -_-
אבל קרן אור ביום המעונן הזה: מחר לא לומדים!! רק באים לבית הספר וטוחנים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. death.
