כל אחד וסיפור חייו

נמאס לי פשוט נמאס לי

אני תמיד אכשהו רבה עם האנשים הכי קרובים לי ולרוב אני מרגישה הכי חרא שיש כמעט תמיד יש לי רגשות אשמה ובצדק

אני מודה שאני לא הילדה הכי מושלמת אבל אני לא יכולה גם להיות נורמלית אני תמיד יעשה טעויות יריב עם אנשים או יהיה עצלנית כדי לעשות משהו בבית אני שונאת את עצמי ככה כי שרוב האנשים אומרים העצלנות נולדה לפני ורק אז אני נולדתי וזה כואב לשמוע את זה רו כשאומרים לי תמצאי עבודה רוב הילדים בגיל שלך עובדים אבל כשאני מזכירה תנושא שלילדים אחרים יש משהו או שעשו ככה וככה לא מעניין אותם אבל תמיד ימצאו דרך להגיד שרוב הילדים בגילך עושים ככה וככה

זוכרים שפעם מחדדים היו רק בשביל לחדד אז בשבילי הוא הפך להיות חבר טוב מתישהו שידע להקשיב

אני רק רוצה לברוח כבר למקום שקט עם הבנאדם החשוב לי ולחיות את החיים שלנו בלי שיגידו לי מה לעשות ואיך להיות 

למה אני חייבת לקנא?!

אני שונאת תהרגשה הזאת זה רק גורם לי 

להרגיש יותר רע עם עצמי גם כשאין לי 

שום סיבה לקנא כי אני יודעת שלא יקרה כלום 

אבל....

ואני מתגעגעת למראה הישן לי

עוד לפני שהיסתפרתי(בגלל אמא שלי)