ברירת מחדל

אז, סופ"ש בת"א, משפחה, אי אפשר לעשן פאקינג סיגריה, לפספס בית ריק של יותוש, לפספס יציאה לעיר 

נשמע מבאס למדי, לא ? היה לא רע, אפילו ממש כיף לרגעים, חוץ מהחלק של לא לעשן שהיה קצת יותר בעייתי. 

היה רגע אחד, בדרך לשם שממש שיפר את כל החוויה. 

אני זוכרת כשהייתי ילדה, ועליתי לאוטובוס בין עירוני עם אמא שלי וראיתי בחורה בשנות העשרים שלה אני מניחה.

היא הייתה לבושה ממש טוב, עם עקבים גבוהים ותיק צד גדול שנראה כבד אבל שרק הוסיף למראה הכללי, היא החזיקה כוס של אייס קפה

והיא נראתה כ"כ מתוקתקת. 

כ"כ רציתי להיות היא. 

כשעליתי לאוטובוס, הלכתי במסדרון הצר הזה בין המושבים, ופתאום הבנתי משהו- 

היה לי כוס אייס קפה ביד, תיק צד כבד, ואוזניות עם מטאל בפול ווליום.

הרגשתי ממש בהיי, שאני אולי סוף סוף מתקרבת ללהיות מה שפעם כ"כ רציתי ? 

רק שבמקום עקבים לבשתי את הד"ר מרטינס הלבנות שלי עם שרוכים של מריחואנה,

טוב, אחרי הכל אני בכל זאת צריכה לשקף גם את הסביבה היום יומית שלי, לא ?