ברירת מחדל

אם את קוראת את זה, את כנראה יודעת שזה מכוון אלייך, ואם לא אז את כבר תביני במשפטים הקרובים.

אני באמת לא מבינה, איך סמכתי עלייך, אפילו אם זה היה לחמש דקות. את ילדה רכלנית ודי חסרת חיים, ואני מאחלת שמה שעשית לכל הבנות יקרה גם לך. 

איך זה היה מרגיש אם היו עושים פארודיה מהרגשות הכי עמוקים שלך ?!

איך זה היה מרגיש אם היו לוקחיםאת הבלוג שלך, המקום מפלט שלך, איפה שאת שופכת את הלב בלי שאף אחד ישפוט, ומראה אותו לבנים אקראיים מהבצפר ?

איך את יכולה, פשוט להתנהג כאילו כלום לא קרה, כאילו לא עשית כלום, להכחיש במצח נחושה ? 

אני חייבת לציין, שלמרות שממש כיף לי בחברתך, ושאת מצחיקה ומתוקה, אני באמת חושבת שאת מרושעת. 

ובאותה הזדמנות- לכל אלה שנכנסו לפה כי זה "מבדר"; אתם טיפשים, ואני מאחלת לכם שתמצאו חיים במקום לחפור בתוך המחשבות שלי.

לא באמת אכפת לי שתקראו לי פה בבלוג, אבל אחר כך, לראות אתכם בבצפר ושתסתכלו עליי ותגחחו, ואני לא אבין למה ואחשוב שהכל כרגיל

כשבעצם עכשיו אתם יודעים עליי כמעט הכל, זה משפיל. 

לא מצחיק. לא מבדר. 

ולא, זה שאני "מפרסמת את הרגשות שלי באינטרנט" לא נותן לזה שום לגיטימציה. 

תשיגו חיים, בעיקר את יקירתי. 

http://www.youtube.com/watch?v=o8VZX4sHn-4