ברירת מחדל

יש בי מלא כעס.

כעס על "החברות" הנהדרות שלי שהחליטו לצאת עליי סתם ככה כי לא הצלחנו להסכים עם עושים ל"ג בעומר בלי או עם בנים ואלכוהול.

כעס על החוסר הרגישות המטורף של אמא שלי לכל מצב שאני נמצאת בו.

כעס על כל הדרמה שהייתה עם הבלוגים.

כעס שחסר לי משהו בחיים ואני לא מצליחה להבין מהו, שלא נדבר על להשיג אותו.

כעס על עצמי, אני  מרגישה מטומטמת. למה אני מפתחת תלות כזאת גדולה באנשים ?

והכעס מתחיל להפוך לתסכול, שעובר לייאוש, ומשם הדיכאון יחזור ויחטוף אותי שוב לתוכו.

http://www.youtube.com/watch?v=rYDuNq-a5b4&list=FLW14FHzgwQ3pHCmEOi70h1w