ברירת מחדל

חזרתי בערך שנתיים אחורה ואני כל כך מאושרת. כל כך שמחה. כל כך מלאההההה.

שחכתי כמה שזה כיף להעריץ מישהו\משהו, במקרה שלי להקה. 

קראש מטמטם על הסולן, התמכרות מוחלטת לכל שיר ברקורד, הזדהות מצרמררת עם כל מילה בכל שיר. 

מסתבר שזה פשוט תפור עליי להיות המעריצה האובססיבית שתצרח בהופעות ותבכה עם תפגוש אחד מחברי הלהקה. 

להגנתי אני יכולה לומר ש(לפחותלדעתי)מדובר במוזיקה איכותית, ואפילו די יחודית, ולא באיזה להקת בנים שכל המטרה שלהם זה לגרום לבנות 12 להתאהב בהם. 

I♥BMTH.