| I would say that I lost my sanity
But you can not lose what you never had |
| 10/2013
אני והפוביות #1
כשאני שוטפת את הרצפה של המקלחת\שירותים\מסדרון של מקלחת ושירותים, אני עומדת על קצות האצבעות, כמה שפחות אגע ברצפה, ככה יותר טוב.
'הסמרטוט לא צריך שטיפה שנייה נעשה את הכל בפעם אחת ובסוף נשטוף' ככה אני אומרת לעצמי בהתחלה, אבל מבינה אחרי ניגוב אחד שאצטרך להכניס את ידי לתוך הדלי המלוכלך. בהתחלה אני לא מפחדת, רק הרגע מיליתי מים וקצת סבון והוא כמו חדש, אז אני טובלת את הסמרטוט המגעיל בתוך המים ואחרי טבילה אחת הבחילה עולה, טבילה שנייה וגם סחיטה ואני כמעט מקיאה, נושמת עמוק, לפחות מנסה כי הריח לא עוזר,
וטבילה שלישית סחיטה וזריקה על הרצפה ריצה החוצה לאוויר הצח נשימה עמוקה הסדרי כוחות חזרה פנימה
ואני מנגבת שוב.
וכך בערך 3 פעמים בכל אזור קטן במקום.
לבסוף אני שופכת את תכולת הדלי אל תוך הכיור, את הסמרטוט אני משאירה בתוך הכיור ואז יוצאת שוב החוצה ולוחשת לעצמי 'את מסוגלת'
נכנסת חזרה פנימה ומתחילה ניקיון רציני של הסמרטוט, מלטפת אותו בעדינות ובקשיחות בו זמנית כדאי שכל הלכלוך יצא, והמים פתוחים ואני עוצרת לשטוף את הידים כל דקה.
ליטוף שטיפה סחיטה רחיצת ידיים ליטוף שטיפה סחיטה רחיצת ידיים ושוב ושוב ושוב עד שהמים שיוצאים מהסמרטוט לא שחורים יותר.
יוצאת שוב לנשימה עמוקה ותולה גם את הסמרטוט.
חוזרת פנימה לכיור, אני בוהה בו, הוא בוהה בי, ואני מרגישה את התחכום בו שאומר לי שאין מצב שאצליח לסיים את זה,
בתנועת יד מהירה אני מכניסה את אצבעותי פנימה ולוקחת את כל השערות ורצה החוצה וזורקת אותם לרצפה.
אני מתחילה לבכות ולקלל ולצרוח בלב ובשקט כדי שאף אחד לא יידע שאני ג'רמופובית.
-הפידרית-
| |
| כינוי:
בת: 26
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
