| I would say that I lost my sanity
But you can not lose what you never had |
| 12/2013
רכבת מהירה.
"נא להזהר בקרב רציפי הרכבת ולהשאר מאחורי הקו הצהוב, בתחנה זאת עוברות רכבות מהירות" אומרת הכריזה הקרירה. אני עומדת באמצע הרציף, מספיק רחוק משני צדדי המסילות. ואני לוקחת צעדים קטנים ובלתי נראים לעבר אחד מהרציפים שעוברת בו רכבת מהירה. לאט לאט מתקרבת לקו הצהוב, ואז דורכת עליו, ואז עוברת אותו, ובדיוק שלא נשאר לי שום צעדים להתקדם, עוברת הרכבת.
היא טסה מול עייני, אבל עייני סגורות, והגוף שלי חווה הכל, הוא חווה את כל מה שהיה קורה אם הרכבת הזאת הייתה נכנסת בי.
אני יכולה להרגיש את הגוף שלי מתעקם ומתעוות בצורות בלתי נורמלית, הגב שלי מתקמר יותר משאני באמת מסוגלת, את הראש שלי מאבד את אחיזתו ומסתובב לכל הכיוונים, את הידיים שלי חסרות תחושה ומתעופפות,מנסות להתנתק מהגוף שלי, את העצמות שלי מתפצחות ונשברות.
ומאיזשהיא סיבה זה נותן לי צמרמורת נעימה.
זה תמיד היה ככה, כל פעם שהייתה עוברת לידי מכונית, רכבת, אופנוע, כל כלי תחבורה מספיק חזק, המוח שלי היה מאבד ריכוז והייתי מתחילה לדמיין ולהרגיש מה היה קורה אם זה היה פוגע בי.
נמאס לי שזה קורה. כי הגוף שלי משגע את עצמו ורב עם עצמו, כי אני לא יודעת איך זה באמת מרגיש. ואין דבר שאני רוצה יותר מאשר לדעת.
| |
| כינוי:
בת: 27
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
