| I would say that I lost my sanity
But you can not lose what you never had |
| 1/2014
התקף חרדה.
לא כתבתי כבר הרבה זמן.
אולי זה בגלל חוסר הזמן, אולי בגלל חוסר ההשראה, אולי בגלל חוסר הרצון.
מה שאתם יכולים להיות בטוחים בו, זה שלא כתבתי כי אני מפחדת.
זה קרה לכם פעם? שפחדתם לומר מה שאתם מרגישים כי לא ידעתם מה אתם מרגישים?
שפחדתם לכתוב כי אתם מפחדים לחשוף דברים שלא רציתם לדעת על עצמכם?
אני מפחדת.
אני מפחדת לגלות שזה מפריע לי, ושכואב לי. אני מפחדת לגלות שאין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל להעביר את התחושה המגעילה הזאת.
אני מפחדת לגלות שאני עדיין צריכה אותך, ואני מפחדת לגלות שדוקא בגלל זה אני צריכה לברוח ממך.
אני מפחדת לגלות שכל מה שבניתי עד עכשיו התפרק בגלל גילוי מהעבר.
וזה רק העבר!
זה לא משהו שאני יכולה לשנות.
ועדיין זה רודף אותי בחלומות הכי עמוקים, בשעות הכי מאוחרות, קמה מזיעה מהמראה שלכם מחייכים.
זה רודף אותי בכמה דקות האלה לפני שאני הולכת לישון, ובכמה דקות האלה אחרי שאני מתעוררת בבוקר.
זה מזכיר לי את הנשימות הכבדות שאסרו עלי לנשום, את המחשבות הנוראיות שקוראות לי לוותר, הלב שדפק יותר מהר ממה שלב אנושי יכול לדפוק.
וכל פעם שאני נזכרת, אני גם חווה.
אבל אני עוצרת
זורקת את הזכרונות ממוחי
ומזכירה לעצמי שזה רק בנתיים.
אז ככה אני מוצאת את עצמי, במקום לכתוב על האושר שלי בלעלות שוב על הבמה, או השמחה שלי בלהרגיש נאהבת על ידי בחור, אני כותבת על כמה שאני מפחדת לגלות את עצמי מחדש.
בהצלחה לי.
הפידרית.
| |
| כינוי:
בת: 26
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
