וידוים של נערה-אישה וירטואלית

שחוזר על עצמו שוב ושוב,

הוא לחלום על המציאות.

על המציאות כסיוט.

במצב הזה איני יכולה לדבר, או להזיז את חלקי גופי.

ידיי זועקות, מתחננות שתהייה לי שליטה עליהן,

רגלי תרות אחר תנועה שהיא,

ליבי פועם, לחוץ ומפוחד.

וראשי חש את כל הפחד, בתחושה הנקראת הוויה.

להיות. ולא להיות.

לחוש. אך לא לזוז.

לראות לשמוע להריח ולטעום, אך ללא יכולת לעשות משהו מבין הכתובים.

פשוט... להיות צמח.

-

היה לי סופ"ש מבוזבז לחלוטין.

מה יהיה איתי ?

מודה - זה השלב בו אני רוצה חבר. רוצה אהבה.