וידוים של נערה-אישה וירטואלית

אחרי זמן רב שכף רגלי לא דרכה בבית, הנחתי את ראשי על הכר.

נרדמתי קרוב לשלושת רבעי שעה, אבל זה הרגיש לי כמו 2 דק.

התעוררתי למשמע אזעקה, לאחר שאחותי הגדולה העירה אותי.

אחותי הגדולה האחרת פתחה את הבית בכדי שהכלבלב המתוק שלי יכנס פנימה.

ואני והוא, שנינו, זינקנו בריצה לממד.

אני התיישבתי על הרצפה והוא נשכב עליה בעוד ראשו מורכן.

הבטתי לעיניו והוא לעיניי.

ובאותו רגע הבנתי כמה שנינו דומים.

שנינו מתגעגעים. 

שנינו כמהים.

הוא מתגעגע לימי השקט,

ואני.. אני מתגעגעת לשלום שהבטיחו לי כשהייתי ילדה.

ועכשיו אני כבר חיילת.

והשלום ? הוא לא חלק מעולמי.