מילים הן לא רק מילים

בס"ד

גבוה, נמוך, נמוכה וגבוה,

הגבהים ביננו יוצרים

הרים של דמיונות.

אתה צוחק היא צוחקת,

צחוק משוחרר כזה.

אבל הגובה..אוף!

מה עוד יכול להיות?

זו החברה או אני?

מייחסת חשיבות

לגבהים ושנים,

מבולבלת. 

מהלכת בשבילים ארוכים,

מתפתלים,

דרכים נפגשות,

אנשים נפתחים.

נע ונע בארץ של חיים,

דימיונות, כיסופים.

לפעמים נדמה לי,

שאלוקים יושב למעלה,

בין פמליה של מלאכים,

וצוחק, בצחוק אבהי

ורחום שכזה,

כיצד ילדיו מתבלבלים,

שוכחים,

ונופלים.

והוא הרחום,

מאיר בליבם,

את שאהבה נפשם,

מלטף,

מתרגש,

מוקסם. 

החלטה,

יישוב של דעת

בין אינספור אנשים,

רגשות,

ריגושים.

מי ייתן ואזכה להגיע

להחלטה הנבונה בחיים,

ללכת בשבילים ישרים,

להתחבר ללב,

להכות שורשים,

לאהוב אנשים,

לאהוב את החיים.

להתרגש,

להתפעם,

לא להאשים.

אין עוד מלבדו,

יש רק אותו,

והיום הזה ממש,

הוא יום חדש.

חיה אותו

כאילו היה זה

יומך האחרון 

כאן בעולם.