מילים הן לא רק מילים

להלן שלוש נקודות מחזקות, שהנשמה היהודית הזכה עשויה למצוא בהן מזור רב לחיים אותם אנו חיים כאן בעולם המעשה: 

"וכל מי שזוכה להתחזק בזה להיות רצונו חזק תמיד אל האמת ולא ירפה את הרצון הטוב אפילו אם יעבור עליו מה, בוודאי סוף כל סוף יהיה אחריתו טוב. הלוואי והייתי זוכה אפילו אנוכי לילך בדרך זה להתחזק מעתה ברצונות טובים ולפרש שיחתי בכל יום לפניו יתברך..." (שיחת נפש).

______________________________________________________________________

שמעתי חידוש יקר אודות השורה מהפיוט: "הדור נאה, זיו העולם, נפשי חולת אהבתך. אנא, אל נא רפא נא לה, בהראות לה נועם זיוך".

מדוע הנשמה מתוארת כחוֹלה? הרי חולי זהו דבר שלילי לכאורה אזי כיצד הוא מתקשר עם אהבה להשי"ת? לכן אומר בעל החידוש: הרי אנחנו כאן, בעולם המעשה, העולם הנמוך ביותר (עולם המלכות) ובו ישנם הרבה "אורות" שחלקם הם אורות של תוהו ואבדון, אורות של "עלמא דשקרא". ולכן, זו הסיבה שהנשמה בפיוט, מבקשת מהקב"ה, שירפא אותה מהחולי, מהאורות השקריים המסמאים את עיניה, בכך שהוא יראה לה את  האור ש-ל-ו, כי אורו יתברך כולו טוב, וזהו האור המרפא, זהו אור מאיר ולא מסנוור- אור מושלם. דרך אורו של השי"ת, הנשמה תוכל להתחזק ולהתרפא מהשקר של העולם הזה, מהדמיונות הכוזבים, מהכאבים, מהשקרים. ואז, אז תהיה לנשמה שמחת עולם, שמחה נצחית, רב גונית. שמחה אלוקית. 

__ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ __ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ 

בהקשר שלעיל, שמעתי לאחרונה את שיעורו של הרב בויאר, בנושא התמודדות. הרב, בלשונו הצחה העביר את עניין קשיי היום יום בצורה יפה להפליא. הרב שליט"א אמר, שלמעשה ההתמודדויות הקשות הפוקדות אותנו חדשות לבקרים הן למעשה החיים עצמם, הם קבלת המרות של הקב"ה, הן הצינור דרכו הנשמה שלנו נושמת. בלי התמודדות, אומר הרב, אין חיים ולכן עצם קבלת ההתמודדויות הקשות באהבה, ויותר מכך בהבנה, אנו מסוגלים לחיות.

המשך יבוא:) 

ל"ג שמח!