מילים הן לא רק מילים

בס"ד

המגירות של חיי

פעם היא אמרה לי

שאני כותבת למגירה.

נפגעתי מזה.

אלא, שהמגירה שלי,

היא כלי הקיבול

של חלומותיי המנופצים,

השבורים והמדממים,

של חלומות טובים ורעים.

החלומות שלי.

ומגירה,

לא שופטת,

לא מעקמת פרצוף,

כשזה לא נראה לה.

היא מקבלת אותי,

כמו שאני,

עם השיגיונות שלי,

והחלומות שלי-

כולם נמצאים

במגירה

אחת

שקטה. 

***

זהו.

הכתיבה מגיעה לסוף.

קורעת את החוט האדום שמתוח מקו לקו. 

הרצים לא יגעים, לא עייפים, לא מותשים.

רדפו הם בקוצר רוח אחר מילים מתעופפות,

מילים שבוקעות,

מילים חיות.

יום ועוד יום עובר, מילים נחצבות מעמקי נשמות מיוזעות,

מגופים שבורים,

מלבבות אטומים.

כמה עוד?! כמה?!

האדמה מבכה את בניה.

ושתיקה שלא מאחרת לבוא.

מילים ועוד מילים, מילים הן לא רק מילים,

הן עולמות,

"כי החיים והמוות, ביד הלשון"

ביד העט האנושית,

ששוכבת לה כחסרת נשימה בין אינספור מעצורים.

אז תמה לה תקופה,

תבוא עוד אחת,

יותר טובה,

ואיתה רוחות של גאולה.

אחח,

זו נחמה!

גאולה. 

משיח בן דוד,

הנה הוא בא!!