מילים הן לא רק מילים

בס"ד

השי"ת ש-ו-מ-ע

אל תתייאש לעולם, אל תתעצב, תהיה חזק, הקב"ה שומע, מאזין ומקשיב לנהמות ליבנו, הוא אוסף את דמעותינו לתוכו ומכיל אותנו- כאבא אוהב ושלם.

הוא עוטף, ומחבק ומקרב, איייייי טעטע! כי אין תחליף לאמונה!

אין תחליף לאהבה שלו יתברך שמו, אין תחליף בשום צורה שבעולם!

הלב שלנו כוסף, מתגעגע ומחפש רק אותו יתברך.

"כל כך הרבה לבבות שבורים יש בעולם, כל כך הרבה כאב, אבא טוב תפתח את הלב של העולם, תן לנו לב לקרוא אליך באמת, תן לנו לב שמתבונן, לבקש את האור תמיד...תן לנו לב"

(סיני תור).

הנה קטע יפה מהספר "צומת הדרורים" שמתאים כמו "כפפה" לעניין:

"כל החיים מתאווה הנפש למצב של גמול עלי אמו, הכול נושאים את עיניהם למצב השלם הזה. להיות אהובים בכל סוגי האהבה ומוגנים מכל סוגי היראה. כל מה שיפגוש האדם בחייו יידון אצלו מתוך הכמיהה הנפשית לכך. מילדות ועד שיבה יחוש משיכה עזה אל מי שידמה למצוא אצלו את אותה האהבה. גמול עלי אמו הוא משל, חותם שמטביע השם יתברך בנפש הרכה העושה את צעדיה הראשונים בעולם. האהבה האמיתית שאנו נכספים אליה היא אהבת השם יתברך אלינו, אותה שנאמר בה 'שימני כחותם על ליבך...כי עזה כמוות אהבה'.

אלה הם השערים שמבעדם אנו באים. לעולם יעוררו בנו בני אדם את הגעגוע, ואת המענה השלם לא נקבל מידם. כל מה שיש כאן בעולם הוא משל עמוק ונפלא מאוד, כל הרגשות שלוחים לנו ממנו יתברך, שנלמד כיצד לירא וכיצד לאהוב, כיצד להתגעגע וכיצד לכאוב, ונכין כלים בנפשנו לקבל את תכלית הטוב. העולם כולו אינו בא אלא לעשות לנו 'משכני', 'משכני אחריך נרוצה'. כמו ניצוצות שניתזו מן האש הגדולה, להאיר ולחמם את האפילה וללחוש באוזנינו מן הסוד החבוי מעבר לה (עמ' 425). 

***

בס"ד

איש האמונה הבודד

רעש של שקט,

מחשבות רצות ונופלות,

נחבלות מקיר השגרה.

אנשים דומים וחושבים שונה,

משתרכים אחרי העדר המובל

לשחיטה.

ואיש האמונה,

עומד לבדו בצד,

מתפלל לבוראו

שיצילו מכל אלה.

איש האמונה

לעולם לא יאבד.

להלן שלוש נקודות מחזקות, שהנשמה היהודית הזכה עשויה למצוא בהן מזור רב לחיים אותם אנו חיים כאן בעולם המעשה: 

"וכל מי שזוכה להתחזק בזה להיות רצונו חזק תמיד אל האמת ולא ירפה את הרצון הטוב אפילו אם יעבור עליו מה, בוודאי סוף כל סוף יהיה אחריתו טוב. הלוואי והייתי זוכה אפילו אנוכי לילך בדרך זה להתחזק מעתה ברצונות טובים ולפרש שיחתי בכל יום לפניו יתברך..." (שיחת נפש).

______________________________________________________________________

שמעתי חידוש יקר אודות השורה מהפיוט: "הדור נאה, זיו העולם, נפשי חולת אהבתך. אנא, אל נא רפא נא לה, בהראות לה נועם זיוך".

מדוע הנשמה מתוארת כחוֹלה? הרי חולי זהו דבר שלילי לכאורה אזי כיצד הוא מתקשר עם אהבה להשי"ת? לכן אומר בעל החידוש: הרי אנחנו כאן, בעולם המעשה, העולם הנמוך ביותר (עולם המלכות) ובו ישנם הרבה "אורות" שחלקם הם אורות של תוהו ואבדון, אורות של "עלמא דשקרא". ולכן, זו הסיבה שהנשמה בפיוט, מבקשת מהקב"ה, שירפא אותה מהחולי, מהאורות השקריים המסמאים את עיניה, בכך שהוא יראה לה את  האור ש-ל-ו, כי אורו יתברך כולו טוב, וזהו האור המרפא, זהו אור מאיר ולא מסנוור- אור מושלם. דרך אורו של השי"ת, הנשמה תוכל להתחזק ולהתרפא מהשקר של העולם הזה, מהדמיונות הכוזבים, מהכאבים, מהשקרים. ואז, אז תהיה לנשמה שמחת עולם, שמחה נצחית, רב גונית. שמחה אלוקית. 

__ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ __ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ 

בהקשר שלעיל, שמעתי לאחרונה את שיעורו של הרב בויאר, בנושא התמודדות. הרב, בלשונו הצחה העביר את עניין קשיי היום יום בצורה יפה להפליא. הרב שליט"א אמר, שלמעשה ההתמודדויות הקשות הפוקדות אותנו חדשות לבקרים הן למעשה החיים עצמם, הם קבלת המרות של הקב"ה, הן הצינור דרכו הנשמה שלנו נושמת. בלי התמודדות, אומר הרב, אין חיים ולכן עצם קבלת ההתמודדויות הקשות באהבה, ויותר מכך בהבנה, אנו מסוגלים לחיות.

המשך יבוא:) 

ל"ג שמח!