מילים הן לא רק מילים

ענווים, ענווים!

http://www.youtube.com/watch?v=RCE2h035FHU

***

כשבחוץ יש רוחות מלחמה,

השם לוחש לנו באוזן:

"הגיע זמן גאולתכם"

זמן של חירות נפשית, רוחנית, גופנית!

זמן של בית מקדש,

של קורבנות,

של שירת לוויים!

אוי, טעטע, 

הגיע הזמן!

אז למה לך להתמהמה?!

כי אף על פי שיתמהמה,

אחכה לו בכל יום,

בכל יום,

שיבוא!!!!!!

בס"ד

המגירות של חיי

פעם היא אמרה לי

שאני כותבת למגירה.

נפגעתי מזה.

אלא, שהמגירה שלי,

היא כלי הקיבול

של חלומותיי המנופצים,

השבורים והמדממים,

של חלומות טובים ורעים.

החלומות שלי.

ומגירה,

לא שופטת,

לא מעקמת פרצוף,

כשזה לא נראה לה.

היא מקבלת אותי,

כמו שאני,

עם השיגיונות שלי,

והחלומות שלי-

כולם נמצאים

במגירה

אחת

שקטה. 

***

זהו.

הכתיבה מגיעה לסוף.

קורעת את החוט האדום שמתוח מקו לקו. 

הרצים לא יגעים, לא עייפים, לא מותשים.

רדפו הם בקוצר רוח אחר מילים מתעופפות,

מילים שבוקעות,

מילים חיות.

יום ועוד יום עובר, מילים נחצבות מעמקי נשמות מיוזעות,

מגופים שבורים,

מלבבות אטומים.

כמה עוד?! כמה?!

האדמה מבכה את בניה.

ושתיקה שלא מאחרת לבוא.

מילים ועוד מילים, מילים הן לא רק מילים,

הן עולמות,

"כי החיים והמוות, ביד הלשון"

ביד העט האנושית,

ששוכבת לה כחסרת נשימה בין אינספור מעצורים.

אז תמה לה תקופה,

תבוא עוד אחת,

יותר טובה,

ואיתה רוחות של גאולה.

אחח,

זו נחמה!

גאולה. 

משיח בן דוד,

הנה הוא בא!!

פאזל של הלב

"כואבת, סוערת, מביטה בעיניי ובורחת. שוברת, מנפצת, לא נחה.

סוערת, מתרגשת- "סתם" ככה. מפרקת את הלב שלי לרסיסים, לחתיכות של פאזל.

מי ידע? מי יבין איך מחברים את כל החלקים? איך מוצאים את הרגליים? את הידיים?

איך מוצאים את הלב שלי בכל הבלגן שאני עצמי יצרתי? איך מוצאים אותי?  

אז שופכת את ליבי לפניו, את צרור חלקי משליכה לעברו, "קח" אני ממלמלת, "אינני יודעת איך אני מחברת את החלקים בחזרה". לחיי מסמיקות- איזו בושה, אני זו שפירקתי את עצמי, אך אינני זו שמרכיבה, "קח" ממלמלת נכלמת.

כילדה קטנה ואבודה, אני חוזרת אל אבי הרחום שיחבר אותי לעצמי, שיחבר את ליבי, שיאהב אותי.

שקי הקטן, זה שאני נושאת על כתפיי לכל אורך חיי', עמוס בשברים, בקליפות, בדמעות, בחיוכים ואהבות, אבל עכשיו הוא מושלך על הרצפה, ממתין לידיו השמימיות של אבי- שיתפור את החורים, יתקן את השברים, ילטף את ראשי וייתן לי כוח להמשיך להלחם.

"אבא, תודה, תודה שאתה תמיד מוכן ומזומן לאסוף את שבריי' ולחברם בחזרה לדבר שלם, מובן ואהוב. תודה שאתה מחבר את חלקיי לדבר שלם- מחבר אותי, אליך!"