ישבת לידי בשיעור.

הסתכלתי עליך,  ונאבקתי בעצמי בשביל להתרכז ולהקשיב.

זה היה מאוד קשה, כי המוח התעקש להריץ תרחישים שאתה

מנשק אותי.

מצמיד אותי לקיר.

מוריד חולצה,

נוגע,

מורח שוקולד ו/או גלידה,

מלקק,

מוצץ,

מלטף,

מסתכל,

שורט,

נושך,

מתגרה,

כובל באזיקים,

קושר את העיניים בעדינות,

מדגדג עם נוצות,

מצמרר,

נכנס,

יוצא,

עולה,

יורד.

ריסנתי את עצמי והצלחתי ללמוד. יש לי שליטה עצמית.

אבל להפסיק לדמיין זה בלתי אפשרי,

כי לפני כל מה שהופך אותי לאני-

אני אישה.

וכבר קשה להמשיך להדחיק את זה.

יש לנשים נטייה להגיד "הגברים האלה תמיד חושבים רק על סקס!!".

אולי אני חושפת כאן סוד כמוס השייך למונולוגים הרבים מהווגינה שאני שומעת מבנות באופן קבוע-

והמסקנה שלי היא שאנחנו חושבות על זה בדיוק כמוכם, אך פחות מדברות ונותנות ביטוי חיצוני,

וזה בעקבות תפיסה חברתית שאומרת שאם גבר מדבר על יחסי מין, זה בסדר,ואם אישה מדברת- זה לא לעניין ולא מכובד.

אז נשים, לפחות לפי מה שלי יצא לראות, יורדות למחתרת.

זה לא אומר שאנחנו לא מתעניינות.

יצא לי לראות נשים שלא מקבלות יפה את העניין שבן הזוג שלהם רואה פורנו.

זה מתפרש כעלבון- "מה, אני לא מספיקה לו?!", ולעיתים אפילו כבגידה.

מצידי?

אם "אתפוס" את חבר שלי רואה פורנו, אכעס עליו.

אכעס שלא קרא לי להצטרף גם..............

אז הנה אני כאן, מפרה את הצנזורה שלי על עצמי ומפרסמת פוסט בנושא.

הייתי צריכה הרבה אומץ בשביל זה.

מכירים את השיר Addicted?

פעם הוא היה מאוד רומנטי בעיניי.

נזכרתי בו היום, הסתכלתי בקליפ, והוא היה נראה לי פתאום קיטשי ביותר.

זה כי התמימות שלי כבר נעלמה, או כי נחשפתי לעולם האמיתי שהוא נטול השפעת עולם הפנטזיה?

חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה:

אני מפחדת להיפגע => משכנעת את עצמי שכל מה שקשור באהבה וב-over sensitivity הוא קיטשי => מרחיקה ממני אפשרויות.

זה בהחלט משרת את המטרה של לא להיפגע, אך כתוצאה מכך אני לא יכולה למלא את תוכן תחילת הפוסט..

ובזמנכם החופשי:

סרט לצפייה ישירה עם תרגום

Big trouble