1. במקום אחר לגמרי

סורקת במהירות את קרונות הרכבת המלאים, מחפשת מקום פנוי.

קולטת אותך, אתה נראה מאוד מוכר. גם אתה קולט אותי. לא יושבת לידך.

חושבת לעצמי "מי זה?? אני יודעת שאני מכירה אותו!". ואז נזכרת.

זה אתה, הילד שאהב להשפיל אותי בחטיבה באופן קבוע .

אוחחח, כמה דברים הישתנו מאז!!

מגיעה לתחנה המבוקשת. נעמדת ליד פתח היציאה מהרכבת, נועצת בך מבט נוקב, מבט מלא משמעות, מלא מילים, מלא כוונה,

וזה השלב שבו אתה מבין. אתה מבין שאני לעולם לא אלעג או אנמיך אדם אחר באשר הוא- לפחות לא בכוונה.

ידוע לי היטב איך מרגישים אנשים במקומות האלו, ואין שום סיכוי בעולם שאגרום למישהו להרגיש כמו שאתה גרמת לי.

אתה מבין שאם היית עושה לי היום את הדברים שעשית אז- לא הייתי עוברת על זה בשתיקה.

כי עכשיו אני לא החוליה החלשה,

ולא הברווזון המכוער,

ולא סינדרלה בימי עבדותה.

עברתי כבר את כל השלבים האלו, הגעתי למקום אחר לגמרי.

נראה אותך גיבור עכשיו.

2. יש הרבה דברים שאני יכולה בלעדיהם, חוץ מדבר אחד:

אני יכולה בלי בגדים יקרים,

בלי תכשיטים,

בלי מתנות,

בלי פינוקים,

בלי שוקולדים,

בלי 5 כוסות נס ביום,

בלי מאכלים מיוחדים,

בלי רישיון נהיגה,

בלי הרבה כסף,

בלי הרבה שעות שינה,

בלי לשבת הרבה מול הטלויזיה או המחשב,

אבל לא יכולה בלי אהבה.

אני אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת.

וזה חסר לי

3. החלק המקשר; אתם לא אמורים להבין את המשמעות שלו

גמל גדול הלך במדבר

מחפש תה להרוות את צמאונו.

גם איש הלך איתו ורצה לשתות,

וככה שניהם הלכו והלכו עד שלפתע

מצאו מים, שתו ונרגעו.

כי עכשיו אני במקום אחר לגמרי, וגם לי  מגיעה אהבה,

ואקבל את רצוני רק אם אפחית מעצמי לחץ ואבין שאני לא חייבת לענות למודלים קיימים בשביל להיות ראויה לחיות ולהינות מהחיים שלי.

אני לא חייבת לשקול בהתאם למה שהתרבות המודרנית מצפה מאישה לשקול, ואני לא חייבת לחשוב כמו שהחברה מצפה ממני לחשוב,

ולדבר כמו כולם, להתלבש כמו כולם, ולהתנהג כמו כולם. וזה בסדר. מותר לי להיות שונה- ועלי לקבל את השונות הזו למען עצמי.

ויכול להיות שלא אהיה קצינה בצבא, וזה בסדר. ואולי השירות הצבאי שלי יהיה בחלקו לא תורם ולא חיוני, וגם זה בסדר.

ולא תמיד אהיה פרודוקטיבית ויעילה, ועדיין תהיה לי זכות קיום. ועדיין אהיה בסדר.

אני לא עונה למודלים קיימים בחברה, וזה בסדר.

כי אני יוצרת מודל מותאם אישית עבורי, ויכול להיות שאנשים לא הולכים אחרי בגלל זה. וגם זה בסדר,

הרי צריך הרבה אומץ,עמוד שדרה ונחישות בשביל להיות שונים, וזה לא קל. והרבה פעמים לא רוצים ללכת כנגד הזרם.

מודה, אני לא נהנית להיות שונה, אבל ככה הייתי כל החיים- כי לא היתה לי ברירה.

[ ועכשיו כשיש לי ברירה, אני לא מכירה משהו אחר. יקח לי זמן]

נסיבות החיים שלי מאוד מאוד לא רגילות, והם גרמו לי להאמין הכי חזק שאפשר שאני פשוט מיותרת

והיה עדיף לכולם אם בכלל לא הייתי נולדת.

 וזה הפך אותי לאדם לא רגיל שהולך בדרכים לא רגילות.

אני לא רגילה. אני ילדת זיגזג, וזה בסדר.

ואני גם ממש ממש ממש חייבת להפסיק לנסות לרצות את כולם כל הזמן. למה לנסות לרצות אחרים, לפני שאני מרצה את עצמי?

הרי ברור שתמיד יהיו כאלו שבחיים לא יתרצו, ותמיד יהיו להם דברים רעים להגיד.

ו...מה, אני לא מספיק חשובה? אם לא אתייחס לעצמי קודם, לא אוכל להתייחס לאחרים אחר כך. לא יהיו לי כוחות לאף אחד.

אז אם אני רוצה להיות אדם טוב יותר, אני חייבת לשים את עצמי בעדיפות עליונה- ובניגוד למה שחונכתי, זו לא אגואיסטיות.

עכשיו עיניי רואות דרך הערפל.

הכל בסדר.

ואני בסדר- איך שאני,

למרות כל החלקים החלשים בפאזל.

ואפילו יותר מבסדר.

## And I can't be perfect ##