לולי הקטנה עזבה את כולם, והלכה.

השאירה אחריה רוח שתמלא את מקומה.

אף אחד לא שם לב לחלופה, 

אף אחד לא חש בהעדרה.

לולי כולה לבדה.

בדרך פגשה

זאבים,

ואריות,

ושועלים,

ונחשים

וחיות מפחידות אחרות.

היא נאבקה בהם ללא חת.

זה עיכב אותה בחזרתה הביתה.

עבר יום, ושבוע, וחודש, ושנה, וכמה שנים- לולי לא חזרה .

הרוח, שבינתיים גדלה ובגרה, הבינה שהיא מתאדה לאיטה.

היא לא חזקה מספיק בלי לולי, ולולי אינה איתנה בלי הרוח.

הרוח שמעה את קריאות עזרתה הנוגות והרחוקות של לולי שגילה קפא,

ארזה את חפציה המועטים, ונסעה בעקבותיה.

הרוח לא תשוב לכאן בגפה.