עולה על אוטובוס בחזרה לעיר מגוריי, ונרדמת.

ונרדמת

ונרדמת

ונרדמת

ונרדמת.

ופתאום!!!! מישהו נוגע לי בכתף.

פותחת חלקית את עיניים.

הוא:"את צריכה במקרה להגיע ל********* ?"

אני:"כן.."

הוא:"אז הגענו!"

קופצת במהירות ממושב האוטובוס, ויוצאת משם.

תמיד כשנרדמתי בתחבורה ציבורית קמתי כמה דקות לפני התחנה, אבל היום.. העייפות גמרה אותי.

אם הוא לא היה מעיר, הייתי קמה באיזה חור ששם זו התחנה הסופית, ומגיעה הביתה באלפיים שנות איחור.

כאות תודה רציתי להזמין אותו לגלידה, אבל הוא הספיק לברוח עד שירדתי מהאוטובוס.

כשהסתכלתי לאחר מכן בחוגרון, ראיתי שיש לי בדיוק שישה שקלים ועשרים אגורות.

מזל שהוא ברח, אחרת הוא היה מקבל רק גלידה פשוטה במיוחד של מקדונלדס...

אני מכירה את הסיטואציה מנקודת מבט שונה:

באזרחות הייתי בנסיעה ארוכה מאוד וירדתי בתחנה עיקרית.

ראיתי שכולם יורדים, מלבד חייל שתפס תנומה רצינית במושב האחורי.

אחרי לבטים רבים, הערתי אותו- כי זה בעסה לפספס תחנה ולאחר בהגעה לבסיס ולקבל צרחות מהמפקד.

ואתם יודעים איך זה נגמר?

הערתי לחינם את המסכן...

מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא