קבוצת חוקרים עשתה ניסוי חברתי בקופים:

הכניסו לכלוב חמישה קופים, סולם, ובראשו בננה. בכל פעם שקוף טיפס בשביל להגיע לבננה, החוקרים שפכו עליו מים.

אחרי כמה פעמים שכאלו, הקופים הפנימו שאסור לנסות להגיע אל הבננה, והפסיקו.

הוציאו קוף מהכלוב, והכניסו אחר במקומו. הקוף החדש חשק בבננה, והתקרב לקראתה.

הקופים הוותיקים החטיפו לו במיידי מכות. לאחר כמה ניסיונות שכאלו הוא הפסיק, למרות שלא הבין למה מרביצים לו ולמה אסור לקחת את הבננה.

בכל יום שעבר החליפו קוף וותיק באחד חדש, ואותו הסיפור חזר על עצמו.

לבסוף הכלוב הורכב רק מקופים שמעולם לא קיבלו שפריץ של מים, ובכל זאת לא התקרבו לבננה והרביצו לכל קוף שניסה.

אם ד"ר דוליטל היה שואל את הקופים למה הם מתנהגים ככה, כולם היו אומרים "כי ככה הדברים נעשים פה"-

אף אחד לא באמת מבין למה.

וזה מוביל אותי למסגרת הצבאית.

אני נדרשת בתפקיד לבצע דברים שנראים לי טיפשיים, וכשאני מנסה לברר מדוע צריך לעשות את זה ולמה זה כל כך קריטי/חשוב/דחוף,

התשובות המתקבלות הן בנוסח "כי ככה כתוב בפקודה" או "כי יכולים לעשות לנו ביקורת, ומה נעשה אז??"

או שפשוט צורחים עלי שבכלל העזתי לשאול.

לשאלה למה ככה כתוב בפקודה, לא קיבלתי הסבר.

והרי מה זאת אותה ביקורת? הקְבלה לקבוצת החוקרים שבודקת שהכל נעשה לפי הפקודות שלא מבינים מה עומד מאחוריהם.

מרגיש לי שכל ההתנהלות הצבאית שלנו היא כמו בניסוי עם הקופים- ככה עשו עד אז, אז ככה נמשיך.

ואתם יודעים מה הכי מתסכל אותי?

יש לי תפקיד פיקודי, והמפקדת שלי מצפה ממני להגדיל ראש.

כשאני מגדילה היא נותנת לי בראש ומקטינה אותו בחזרה,

וכשאני לא מגדילה ראש, היא צורחת עלי בטענה ש"התנערתי מאחריות והתנהגתי כמו חיילת רגילה".

אני שונאת את השוואה הזו שהיא עושה בין "חיילת רגילה" לביני. מה זה הזלזול הזה בחיילים אחרים?

בניסוי עם הקופים היה משהו מאוד טוב:

למרות שלא ידעו מדוע אסור להגיע לבננה, הם ידעו תמיד מה מצופה מהם ולא קיבלו עונשים מפתיעים על לא עוול בכפם.