מבולגנים.

במשך שבועות אומרת לעצמי שהגיע הזמן לסדר את החדר, אך מתעצלת ללכת עד הסוף,

ולכן רק מרימה מהרצפה גרביים סוררות ובגדים מפוזרים. בדיוק כמו לקחת כדור אקמול כשיש מגרנה..

היום תפסתי את עצמי והברקתי כל פינה בחדר, ובאמצע העבודה קפצה למוחי הארה:

בשביל לסדר את חיי, עלי לקחת עליהם אחריות.

להוביל למקום בו אני רוצה שהם יהיו, ולא לחכות שמשהו בלתי מוגדר יגרום לזה.

רוצה עצמאות- התחלתי לקחת שיעורי נהיגה (על גיר רגיל!)

רוצה להרגיש בשליטה- אתחיל לשים לב לדברים שאני מכניסה לפה.

רוצה שינוי- עוברת תפקיד תוך חודשיים

רוצה זוגיות- אבל זה כנראה לא הזמן. יש הרבה על מה לעבוד קודם.

רוצה המון דברים- אך חסרה לי הסבלנות. אמא אומרת שזו הסיבה שנולדתי פגית.