אמא הציעה ללכת יחד איתה לקורס התמודדות עם כעסים- 6 מפגשים. אני לא מגדירה את עצמי כאדם כעסן, לכן סרבתי.

ערב אחד שיעמם לי מאוד, אז הצטרפתי לשיעור השלישי רק בשביל להעביר את הזמן.

השיעור היה כל כך מעניין ומסר תכנים שדיברו אלי מאוד. המשכתי להגיע.

 לא נגעו בכעס עצמו, אלא הסבירו את שורש העניין,

נכנסו לדברים הכי עמוקים וכואבים. הגעתי להרבה תובנות, ואחד מהם הוא שכן יש בי כעס- והמון.

אני לא מרגישה אותו מפני שאין לו ביטוי כלפי חוץ. הנטייה שלי היא לבלוע ולבלוע.. ולבלוע..

ופתאום כל הדברים שמציקים לי בעצמי ובסביבה התחברו לשורש אחד.

הייתי מודעת לשורש הזה מקודם, אבל רק עכשיו אני באמת מבינה את המשמעות שלו,

ועוד יותר חשוב- יודעת מה לעשות בשביל לשפר ולתקן.

ומדובר פה כבר בהרבה מעבר לשליטה על כעסים, אלא נטו שיפור ההוויה והתחושה הקיומית.

אחת האמונות שסיגלתי לעצמי היא ששום דבר לא מגיע "במקרה".

משתדלת להתייחס לכל מאורע כמתנה מהחיים, הזדמנות ללמוד.

נפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק מזה..

עכשיו אני עוברת תקופה גדושת שינויים, והקורס היה הטופ.

מתנצלת שבחודשים האחרונים (שכבר הפכו לשנה האחרונה, מאז הגיוס...) לא עקבתי אחרי הבלוגים הקבועים שלי-

אך מבטיחה שלא שכחתי אתכם, והפוסטים שאני כן קוראת (לא תמיד מגיבה..) והתגובות שלכם אצלי

תמיד נרשמים בתודעה ועוזרים לי לשנות עוד כמה נקודות.

תודה לכולכם:

- על כך שאתם עוקבים לאורך זמן

- ומביעים דעתכם על דברים

- והכי חשוב= על כך שאתם אתם. 

(זה כבר מתחיל לעבוד!)