היה לנו משהו מיוחד,

ושנינו הרגשנו את זה.

חזק.

אחרייך חשבתי שאוכל להשיג את זה עם אחרים,

טעיתי.

אני מתגעגעת לדפיקות הלב,

לנשימות הכבדות,

להתרגשות,

ולצמרמורת.

ואיך אפשר לשכוח את השיחות לתוך הלילה,

והסיפורים שכתבנו?

לעזאזל עם כל המחסומים. נולדתי בשנה הלא נכונה.

היא השתחררה, אחריה עוד שתיים,

ועוד שתיים, והיום 5 אנשים.

כל הבסיס ישתחרר, יבואו אחרים

וגם הם ישתחררו-

ורק אני אשאר תקועה שם.

במקום העבודה היחסית חדש,

כולם מתקתקים את העבודה.

נמצאים שם שנים,

ורק אני הכי צעירה.

והכי אבסורד זה שהדרג שלי הוא בין הגבוהים.

מעניין מתי גם אני אתקתק.

ושיעורי הנהיגה האלו שלא נגמרים.

מתי כבר אקלוט את הכל כמו שצריך?

מתי סוף סוף איישם את הדברים בפועל ולא רק בתאוריה?

ומה דפוק בי?

למה כשאני נחמדה לאנשים- בא לי להיות יותר קשוחה,

וכשאני קשוחה- מרגישה אשמה ורוצה לחזור אחורה?

למה כשאני עושה X בא לי Y,

ובY בא לי X?

ולמה אני פשוט לא יכולה להיות כמו כולם?

מה כבר ביקשתי?..

ועכשיו רק בא לי נשיקה לוהטת שתסחוף אותי מהכל למחוזות רחוקים.

לאי בודד עם כמה כוסיות טקילה טובה.

לדפוק ת'ראש ולזרוק את הכל לעזאזל.

כי חייבים לזרוק את הכל