חילזון גדול מהסוג של "בלי בית" זחל לתומו ברחוב.

חייבת לגעת.

מרימה את החיה התמימה לכאורה, מניחה על זרועי ומחכה בציפייה להתקדמות.

החילזון זוחל לאיטו, משאיר אחריו שובל ארוך של ריר קר וצהוב. ודביק.מאוד דביק.

שיפשופים מאסיביים עם סקוצ' מתחילים לקלף את העור הכאוב, אך הריר ממאן להסתלק-

בדיוק כמו תרופה כימותרפית שפוגעת בכל מטרה אפשרית לפני שהורגת את הסרטן.

בסופו של דבר אפילו הגושים העיקשים נופלים קורבן.

ולאחר מאבק קשה זה צומח עור חדש, ורדרד ורענן- ולא נותר זכר לטראומה של האיבר.

לחילזון נחשפתי במשך שנים.

ונשאלת השאלה- האם אני מוכנה לאפשר לעור להתקלף?