עשרות דגמים פרושים לפניי, מיני צורות, צבעים וגדלים.

אוטומטית יורדים מהפרק כאלו עם עקב גבוה או דק, כי צריך להזהר מאוד כשמשתמשים בהם. והם לא נוחים.

וכשהעקב גבוה והחלק הקדמי נמוך, מהר מאוד קורסים תחת הכאב.

אז מודדת דגמים שבהם קיים דמיון גובה בין בצד האחורי לקדמי, ושיש ריפוד נוח לכף הרגל-

הרי כמעט בלתי אפשרי ללכת על דיקט כל היום.

ואחרי מספר מדידות מגיעים לנעל האולטימטיבית:

גובה אחיד, צבע שמתאים לכל הבגדים, עקב עבה, נמוך ועמיד ונעל שעשויה מחומר נוח.

בעבר השקיעו כסף רב בזוג נעליים, והנוחות היתה חשובה מעל לכל מכיוון שהשתמשו באותו זוג לאורך זמן.

כיום יש זילות בכל הנושא, ואם משקיעים 50 ש"ח על זוג שמתברר בנורא ואיום, זה לא כואב יותר מידי.

זורקים אותו לפח ועוברים לאחד אחר.

אני רוצה לחזור למה שהיה פעם, כשהיה ערך לדברים. כשבחרנו מתוך מחשבה והשקעה.

כי כמו שאנחנו בוחרים נעליים, ככה בוחרים את בני האדם שאנחנו מצויים בחברתם.

הדגם האהוב עלי הוא כזה שאפשר להתבסס עליו מבלי לפחד שישבר, יהרס או יקרוס תחתי.

בכזה שלא ישנה את צורתו לאחר כמה שימושים, אלא שיוותר איתן מכיוון שיש התאמה מההתחלה.

ושנוכל לצעוד יחדיו זמן רב בבטחה. לפעמים יהיה לא נוח, אך אני בספק אם יכאב מאוד.

ואני רוצה שגם כשיבחרו אותי, יבינו שקיבלו נכס ששווה להשקיע בו, שיפנימו שאני כאן לטוב ולרע.

לא קוראים לי כשרוצים, וזורקים כשהדברים מתחילים להיות פחות פשוטים.

לא מתקשרים אלי כשרוצים לדבר, אבל לא מסוגלים גם להקשיב. ולא זועקים אלי לעזרה, ומנפנפים כשאני נענית אליה.

בתיכון עשיתי בחירה שהיתה נכונה עבורי אז,

אבל כנראה שדברים השתנו. אי אפשר להסתמך על מודל הנעליים לעד.