כל כך בא לי

מגע של יד מלטפת

שחופנת את ראשי בחזהו

ומרגיעה.

ויד שניה,

קצת יותר שובבה

שמחזירה את ראשי למעלה

ומפגישה בין שפתותינו בלהט.

וחיבוק.

חיבוק של הגנה,

קירבה,

אהבה,

אינטימיות,

תשוקה.

וגופים עירומים נוגעים אחד בשני בסקרנות רכה.

אני פרי אקזוטי, טהור, בשל וגם קצת אסור, שרק מחכה שיקטפו אותו.

עד עכשיו הכינוי שלי בבלוג היה "איילה", כי דהרתי בקלילות קדימה.

עכשיו אני "קרן אור"- זורחת  (כמעט) במלוא הדרי.

גדולה מהחיים היא סדרה חדשה שעלתה לערוץ 3 בהוט.

מסופר שם על דוגמנית בלונדינית רזה שמתה, וחזרה לחיים בגוף של עורכת דין שמנמנה.

מיותר לציין שכל חייה משתנים..

אני רוצה להיות מישהי אחרת. אם הייתי יכולה לחזור לחיים כדמות שונה,

הייתי מעוניינת לחזור במשקל תקין, ושיער ג'ינג'י מתולתל עם נמשים. מבחינת תכונות אופי, הייתי רוצה:

       - אסרטיביות

       - יכולת ליצור קשרים חברתיים ועמוקים בקלות

       - יכולת לסמוך על אנשים

       - צורך מועט במרחב אישי

       - לפחד פחות, להעיז יותר

       - להיות מסוגלת להתייחס לעצמי יותר, ולא לרצות רק אחרים

       - גאווה, אהבה והערכה עצמיים

       - יכולת לקחת את החיים בקלות

       - לא לפחד מרגשות

       - להיות מסוגלת להרגיש אהובה, ולהינות מזה בלי להיבהל. (הזוי שקשה לי להרגיש אהבה, אני יודעת.)

תכונות שהייתי רוצה לשמר:

       * רגישות ואהבה לזולת

       * תושייה

       * עצמאות

ייתכן שאני רוצה יותר לשנות מאשר לשמר?

זה נורא!

* מה משמעות החיים שלי? בשביל מה באתי לעולם?

* לאילו כיוונים אני מתפתחת? מה יהיה איתי הלאה? איפה אהיה שבוע הבא? ועוד 10 שנים?

* אצליח לתקן אצלי תכונות והתנהגויות שליליות שספגתי מההורים?

* אגשים את השאיפות שלי? את הדברים שאני הכי מייחלת אליהם?

* אהיה מאושרת באמת מתישהו, או שתמיד ארגיש שאני סוחבת יום ועוד יום?

* מי יתן לי גב בדברים שאני לא יכולה לספר לאף אחד?

* אגיע לתחושת שלמות וקבלה עצמית, או שאמשיך לבחון את עצמי בראי החברה?

* מי אני באמת? מה מניע אותי? מה מעכב אותי?

חודשים רבים לא מצאתי תשובה.

אומרים שכשאין שכל, אין דאגות.

אני לא רוצה דאגות, אבל המחיר גבוה מידי.

כנראה שאמשיך לחשוב לנצח,

וזה הדבר הקבוע היחיד בחיי.

כשאני נעמדת מול אבא שלי, מסתכלת לו בעיניים ושותקת, הוא ישר מבין שבא לי חיבוק.

לפעמים אני מנדבת את צמד המילים "אני רוצה" או "תביא לי" במבט מתחנחן , למרות שאין צורך בהם.

אמא סידרה קופסאות במטבח.

עמדתי לידה ואמרתי "אני רוצה".

היא, מצידה, הגניבה לעברי נשיקה מהירה בלחי, וחזרה לעיסוקיה.

המשכתי לעמוד. עמדתי ועמדתי ועמדתי, וכלום לא קורה.

"אני אחכה עוד הרבה?" שאלתי.

היא עדיין לא הבינה מה אני רוצה.

אמא לא אוהבת מגע. כנראה התרגלה כבר מילדות לחיות בלי זה. עם הזמן הפסקתי לבקש.

אבל עם אבא.. יש לנו הסכם שבשתיקה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

קראתי קצת בארכיון, וראיתי את הפוסט הזה.

לפעמים זה טוב לקרוא קטעים ישנים. אפשר להיזכר בדרך שבה ראינו את הדברים בעבר, ולהשוות להווה.

הרבה פעמים זה גם מחזק.