הגדלתי זוג ביצים בשקל תשעים,

ועמדתי מול המפקדת איתנה וללא פחדים.

הטחתי בפניה הכל מבלי להתכונן,

בניסיון לגרום לה להבין שאני לא סופרמן.

וצעקתי ובכיתי והרמתי את הקול,

כי כבר מאסתי מלטפל לבד בהכל.

לא מסוגלת יותר נפשית להתמודד עם כל הבעיות,

ובמקום לטפח את המקום אני עסוקה בלכבות שריפות.

שבוע שעבר שרדתי,

אתמול נשברתי,

והיום באופן סופי נהרסתי.

מצאתי פירצה בחוק,

ארזתי את חפציי ונסעתי רחוק.

ישבתי ליד הים המלוח,

כי הוא היחיד שהצליח להבין מה עובר אצלי במוח.

כל מה שרציתי זה רק חיבוק,

אבל לצערי לא הכל עובד By the book...

ועכשיו אני עייפה לענות לתגובות בפוסט שעבר,

אז אגיב קצת מאוחר.

בניסיון למרוח זמן בשבת בבוקר, סתם כי אין לי חשק לעשות כלום, כתבתי את השאלות שהכי מעצבנות אותי בבית:

1. יושבת בסלון עם כולם, וקמה לרגע. מישהו קופץ ושואל "לאיפה את הולכת?!?".

בואו נחשוב לרגע... אני נמצאת בבית. לאיפה יש לי כבר ללכת? או לחדר לכמה דקות, או למטבח או לשירותים, נכון?

אז מה הקטע עם השאלה הזו?...

2. חוזרת הביתה, ואחרי כמה זמן מישהו רואה שבאתי ושואל "מתי באת?".

ואני חושבת.......... מה זה משנה?!? אם באתי לפני חצי שעה או שעה, זה מידע קריטי??

ואתם יודעים מה עוד יותר מטומטם? שאני נמצאת בבית, שומעת דפיקה בדלת והולכת לפתוח.

זו דודה שלא ראיתי מזמן, ואז היא שואלת אותי מתי באתי. כאילו מה?????? מה?? זה רלוונטי?

מילא שמישהו שגר איתי ישאל.. עוד איכשהו אפשר לנסות להבין את זה.. אבל דודה שאני רואה פעם בחודשיים????

נו מה???????

3. זו לא שאלה, אלא תשובה מעצבנת:

יושבים בבית, ומישהו מתלונן על שיעמום. מה אחד ההורים שלי חייב לענות? :"תצבע את הקירות!".

חה חה חה חה.

פעם זה היה "תרקדי ואמחא לך כפיים!".

ושוב- חה חה חה חה.

חה.

4. ואתם יודעים מה עוד מעצבן?

אני אספר לכם מה עוד מעצבן:

שאמא שלי עושה כל מיני דברים, אני מציעה עזרה והיא מסבירה לי מה לעשות. עד פה סבבה.

לשניה וחצי אני מסתובבת בשביל לשתות מים או לעשות משהו קטן אחר, ואז רואה שהיא כבר עושה את המשימה..

אז למה את נותנת לי הנחיות?? כשזה קורה לאורך זמן אני מבינה שאמא פשוט אוהבת להעסיק את עצמה, ולכן מפסיקה להציע עזרה.

ואז היא שואלת:"למה אני צריכה לעשות הכל בבית הזה?...."

נו באמת... היא יודעת טוב מאוד שבשניה שתבקש משהו- אעשה שמיניות באוויר בשביל לעזור לה.

ומה זה בכלל המונח הדבילי הזה "שמיניות באוויר"?..

ולפני שרון יכתוב תגובה:"מה זה העצבים האלו על הבוקר?", יש לציין כי הפוסט נכתב בהומור.

אז... אילו שאלות מעצבנות אתכם?

עולה על אוטובוס בחזרה לעיר מגוריי, ונרדמת.

ונרדמת

ונרדמת

ונרדמת

ונרדמת.

ופתאום!!!! מישהו נוגע לי בכתף.

פותחת חלקית את עיניים.

הוא:"את צריכה במקרה להגיע ל********* ?"

אני:"כן.."

הוא:"אז הגענו!"

קופצת במהירות ממושב האוטובוס, ויוצאת משם.

תמיד כשנרדמתי בתחבורה ציבורית קמתי כמה דקות לפני התחנה, אבל היום.. העייפות גמרה אותי.

אם הוא לא היה מעיר, הייתי קמה באיזה חור ששם זו התחנה הסופית, ומגיעה הביתה באלפיים שנות איחור.

כאות תודה רציתי להזמין אותו לגלידה, אבל הוא הספיק לברוח עד שירדתי מהאוטובוס.

כשהסתכלתי לאחר מכן בחוגרון, ראיתי שיש לי בדיוק שישה שקלים ועשרים אגורות.

מזל שהוא ברח, אחרת הוא היה מקבל רק גלידה פשוטה במיוחד של מקדונלדס...

אני מכירה את הסיטואציה מנקודת מבט שונה:

באזרחות הייתי בנסיעה ארוכה מאוד וירדתי בתחנה עיקרית.

ראיתי שכולם יורדים, מלבד חייל שתפס תנומה רצינית במושב האחורי.

אחרי לבטים רבים, הערתי אותו- כי זה בעסה לפספס תחנה ולאחר בהגעה לבסיס ולקבל צרחות מהמפקד.

ואתם יודעים איך זה נגמר?

הערתי לחינם את המסכן...

מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא

בדיוק לפני חצי שנה ושלושה ימים הצטרפתי לכוחות הבטחון.

אם לא הייתי בדרגת קצונה, הייתי מקבלת בקרוב רב"ט ומתרגשת מאוד.

במקום זה אני חתומה למלא זמן עם אפשרויות קידום דרגה מועטות.

בשבועות האחרונים חטאתי רבות במחשבה על מגורים בקיבוץ.

בא לי לעזוב הכל:

- את החוזה ארוך הטווח עם צה"ל

- את המשפחה

- את החיילות שלי

- את החברים שהקשר איתם ממילא מתרופף מעצמו

 ולהתחיל איפשהו את הכל מחדש

מעניין מתי (ואם) תהיה לי אפשרות לעשות זה זה..

בסביבות 4:00 לפנות בוקר, מתוך שינה, אני מסתכלת בפלאפון שלי ושמה לב שהוא מחובר לאינטנרט.

כנראה כמה שעות לפני כן הפעלתי את האינטרנט בלי לשים ♥, נרדמתי, וזה נשאר ככה, משהו כמו 5 שעות.

אתם יודעים כמה עולה לגלוש 5 שעות? מלאאאאאאאאאאאא כסף.

יש לי 2 מכשירים: את הפלאפון האזרחי שממנו זה קרה, ואת המירס הצבאי.

מתוקף משכורתי הזעומה כחיילת, הוחלט שאבא משלם על הפלאפון ואני על המירס.

הדבר הכי הוגן לעשות, לפי דעתי, זה שאני אשלם את החשבון על הגלישה האסטרונומית הזו, ולא אבא.

לפני שפניתי אליו בבוקר עם הסיפור, החלטתי לדבר עם שירות הלקוחות ולברר אם ישנה דרך לבטל את החיוב הזה.

(כנראה זה בניסיון לדחות את הקטע של לספר לאבא, כי הוא היה מאוד מאוד מאוד כועס. מאוד.

הייתי עוברת תחקיר רציני על איך זה קרה....)

אחרי שכבר תכננתי איך אני נפרדת מ700  ש"ח בערך ומחזירה אותם בתשלומים לאבא,

ואיך אסתדר עם משכורת רעב כמה חודשים, התקשרתי אליהם.

הופתעתי לשמוע שלא מופיע להם חיוב במערכת, כי בד"כ כשדף נשאר פתוח בלי שימוש- לא משלמים.

# נשימה לרווחה #

נשמע לי קצת הזוי, אז לחצתי עוד יותר ושאלתי אם החיוב לא יכול להופיע בדיעבד, ובגלל זה עכשיו היא לא רואה אותו.

היא הסבירה שקשה לה להאמין, אבל יש סיכוי קטן שזה יקרה, ולכן כדאי לוודא ביום א'.

# הלחץ חזר #

נראה לי שמה שיקרה זה שהנושא יציק לי קצת כל הסופ"ש,

ביום א' אברר שוב ואגלה שהכל בסדר,

ואז אצחק על זה בכל פעם מחדש....

(הלוואי!)

הביטו בבקשה בתמונה הבאה:

רואים בה את הגבר יושב והאישה עומדת.

נראה לכם הולם?

(התמונה לקוחה מהאינטרנט לצורך המחשה בלבד, ולמצולמים אין קשר לכתבה. דמיינו שהם צעירים יותר)

אבא מראה את התמונה לילד שלו, ושואל את אותה השאלה ששאלתי אתכם.

הילד עונה:"זה לא הולם בכלל.. האישה צריכה לשבת!"

אבא:"בן יקר שלי, התמונה הזו צולמה אחרי ירח הדבש של סבא וסבתא שלך.

       סבא היה עייף מידי בשביל לעמוד, ולסבתא כאב לשבת...."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

גאונות לשמה

אחותי:"שמעת את השיר S&M של ריהנה?"

אני:"לא"

אחותי:"לא כדאי לך לשמוע"

אני:"למה?"

אחותי:"תשמעי ותביני"

ממש גאונה..

מניחה בצד את המדים,

לובשת שמלה שחורה וזוג עקבים.

מאפרת את העיניים,

ועונדת שרשרת גדולה שמתאימה לשניים.

כמובן שאי אפשר לשכוח

את הלק האדום שיסובב לכולם ת'מוח.

אעלה על הבמה,

ואתן הופעה לתפארת.

בגלל שאסרתי עליהם לבוא,

הם לא מבינים שבאותו רגע אהפוך למישהי אחרת.

אני קפואה מהתרגשות.

עריכה (11/3):

* מצחיק לראות איך קצת בגדים צמודים ומחשוף עדין משגעים גברים.

   פתאום הם מוכנים לעשות הכל בשבילך, וזה כולל גברים זרים לחלוטין.

* היה ערב מ-ד-ה-י-ם !-!-! עם עוצמות שבלתי ניתנות לתיאור

* מכירים את זה ששינה עושה Restart למוח, וכשקמים שוכחים כל מיני דברים?

   פחדתי לאבד את הערב הזה, אז לא הצלחתי לישון..................

במכולת השכונתית אני רואה מישהי מבוגרת שגרה ברחוב שלי.

לא מכירה אותה, אין לי מושג מי זו, אז מן הראוי שלא אומר מילה.

היא מסתכלת עלי, ומתחילה לשאול "הסתפרת, נכון?". מאיפה לעזאזל היא יודעת? מתי בכלל היא רואה אותי?

ואיך, אם בכלל, זה רלוונטי אליה?

אחר כך שואלת איך בצבא, כאילו באמת איכפת לה,

ואז, ברוב חוצפתה, היא עוד מעיזה לתת לי טפיחה על הירך, ולהגיד "רזית, נכון?"

מי שאל אותה בכלל?!?!?!?  מי מכיר אותה??

ממתי המשקל, השיער והתפקיד שלי הפכו לעניינה???

אני מבינה שיש שכנים שאוהבים Small talk בכל מיני מקומות, אני שונאת את זה.

החיים שלי לא אמורים לעניין אותם, ובטח שלא המשקל שלי.

אז שתעשה לי טובה, תסתום ת'פה ותחזור לחיים שלה. אם יש לה בכלל..

ואם זה לא מספיק, ראיתי שכנה נוספת שמתחילה לחפור.

לא רוצה לשמוע על הבן בקבע שלכם, ולא בא לי לענות לשאלות מפגרות .

תעזבו אותי. אני מספיק נותנת הסברים לאנשים שבאמת צריכים ו/או רוצים לשמוע,

אין לי עניין לתת מידע לזרים. אל תדחפו ת'אף למקומות שלא צריך.

גם אתם מתעצבנים כשמתעסקים בענייניכם?

רוצים לצמצם את התופעה?

תעזרו לי להגיע למומלצים, כדי שקהל גדול ככל האפשר יקבל את המסר.

(וגם כי סתם בא לי להגיע לשם פעם אחת בחיי..)

תודה