אתמול בשעה 16:00 התחילו סחרחורות.

אחרי שעתיים נוספה חולשה בכף יד ימין.

"זה שום דבר", חשבתי לעצמי. "אנוח והכל יהיה בסדר".

ישנתי שנת ערב+לילה של בערך 12 שעות. אחחח, התשישות.

היום בבוקר נעמדתי בשביל לצחצח שיניים. ראיתי הכל שחור והופיעו משום מקום בחילות חזקות .כמעט התעלפתי.

מאתמול עד היום הסחרחורות לא עזבו אותי.

פעמיים כמעט נפלתי במדרגות כי לא ראיתי אותם, הם היטשטשו עם הרצפה.

קיבלתי הפניה למיון וביליתי שם יום שלם,

עשו לי בדיקות דם והערכה נוירולוגית.

אתם יודעים מה אמרה הרופאה ששיחררה אותי?

שהכל בגלל החום וקצת התייבשתי.

אז איך, לעזאזל, בדיקות הדם יצאו תקינות?

וליטר הנוזלים שתקעו לי לווריד בתוך שעה לא עזר?

ואיך אתייבש אם אני במזגן רוב היום ושותה 2-3 ליטר מים קרים?

רופאת היחידה שלי הסבירה שלעיתים לחץ יוצא דופן מוביל לתסמינים האלו-

זה כבר יותר הגיוני.

ולסיכום:

בכל פעם שרופאים לא יודעים מדוע אתם סובלים, הם יגידו שזה-

פסיכוסומטי/ אדיופטי/ פיזיולוגי עבורכם

ויתקעו לכם אינפוזיה

בכללי, אין לי דרישות וסטנדרטים גבוהים.

לצורך הדוגמא: בטירונות הייתי היחידה שישנה ישירות על המזרון (ללא סדין מהבית) והתכסתה עם שמיכת הסקביאס המעופשת- לא פחות ולא יותר.

הכרית שלי היתה שק השינה שקיבלנו, מגולגל.

באוכל הבררנות שלי אותו דבר, כמעט ואפסית.

ובכל זאת, יש מקרים שאי אפשר להתעלם מהם:

הערב הייתי בסניף Arcaffe במתחם G כפר סבא, כשכל מבוקשי זה קפה הפוך וסלט עם גבינה בולגרית.

הוא היה מורכב רק ממלפפון ועגבניה (ו-2 זיתים שחורים) שחתוכים בגודל שמתאים לסוס-כאשר ילד בן שתיים (כפי ששחר חסון אומר..) חותך יותר טוב!!

בלי מלח, בלי אפשרות לרוטב כלשהו מלבד שמן ולימון, עם חתיכה קטנה בלבד של לחם ומלא מלא מים בתחתית הצלחת.

המלצר הביא את הקפה בלי כל התוספים הבסיסיים מסביב כמו כפית/סוכר/סוכרזית/סוכר חום, והוא היה מר מאוד (ולא עוזר להמתיק, זה סתם מגעיל יותר. אז זרקתי אותו לעזאזל).

אני אוהבת לשתות בכוס הTakeaway, ואפילו מכסה לא היה להם..

יצאתי משם מאוכזבת כשהצורך העז שלי בהפוך לא סופק.

אז עברנו לארומה. יש להם הפוך מהמם ועוגיות ממש טעימות לנשנוש בצד .

ביציאה היה מתקן מים. שני ילדים מזגו להם. ילדה קטנה הגיעה וביקשה בנימוס:"סליחה, אפשר בבקשה כוס מים?".

הילד הגדול שהיה במתקן לקח כוס חדשה והחל למזוג. להפתעתי  זה לא היה עבורה, הם לקחו את זה והלכו תוך התעלמות מוחלטת ובוטה.

התכופפתי ושאלתי אותה:"שלום. את רוצה שאמזוג לך מים?".

יודעים מה היתה התשובה?

"אני בן, לא בת".

ומאיפה אני אמורה לדעת??? היו לו סיכות בשיער! ובגדים של בת! גם הליכה של בחורה..

פאדיחה.....

הבהרה:

הפוסט נכתב סתם מתוך צורך פתאומי לקשקש הרבה. והאמת היא שאין כאן שום פואנטה שברצוני להעביר.

אין בכווונתי למנוע כניסת לקוחות לסניף Arcaffe בכלל, או לסניף הנ"ל בפרט.עם זאת,  חשוב שתדעו למה לצפות אם תהיו שם

הערה נוספת:

כיאה לפוסט שנכתב בלי סיבה, יש לצרף את השיר התורן שנדבק בראשי. קיצ'י, אבל אני מתה עליו!!

Everytime we touch- Cascada

שיהיה שבוע טוב!!

באחת השבתות שסגרתי בבסיס בתור קצינה תורנית, שומרת אמרה שמרגישה לא טוב.

האינסטינקט הראשוני שלי היה לחשוב שזה סתם בולשיט ושהיא מנסה להתחמק משמירה,

אך ליתר בטחון בדקתי אותה.

נדהמתי לגלות שיש לה דופק 160 במנוחה (כשהנורמה היא 60-100), וחום 39.5!!

כמובן שהפעלתי את סמכויותיי כאחות, והוצאתי לה במיידי הפניה ואסמכתא למיון, ווידאתי שהוריה ילוו אותה.

זה קרה לפני כ-4 חודשים.

היום במקרה הע. קצין ששמר איתי באותה שבת סיפר שמפקד הבסיס מאוד כעס שטיפלנו בה-

אמר שלא היינו על תוקף חובש ואחות.

ואני אומרת: שילך לה*****!!

אם לא הייתי בודקת אותה ואומרת "לא נורא, תנוחי ותשתי הרבה", והיה קורה לה משהו,

האשמה היתה נופלת עלי כי אני האחראית במהלך התורנות.

אז נכון שהייתי קצינה ותורנית, ונכון שלא הייתי על תקן צוות מטפל,

אבל מפה ועד ללא להתייחס לחיילת שמרגישה לא טוב?..  ואולי היתה מתעלפת כי העומסים על הלב חזקים מתמיד?

ואולי החום היה ממשיך לעלות, ומערכות הגוף שלה היו מתחילות לקרוס אחת אחרי השניה?

ואולי היא היתה מתה?!?

אם זה היה קורה שוב, הייתי מטפלת. ולא איכפת לי גם אם יזמינו אותי לבירור אצל קרפ"ר.

כי לפני שאני קצינה תורנית, אני אחות. ובתור אחות יש לי מחוייבות אישית כלפי חולים.

וכל המערכת הסתומה הזו יכולה לקפוץ לי!

תתארו לכם שמידי יום ביומו, למשך מספר שנים טובות, העצמאות שלכם נלקחת.

מעירים אתכם, מקלחים אתכם, מייבשים, מלבישים, מטפלים בפצעים, מחליפים טיטולים, מאכילים, מסרקים ואפילו מקנחים את האף.

את הפעולה האלמנטרית ביותר כמו שתיית מים- אינכם בהכרח יכולים לבצע ואתם זקוקים למסמיך למניעת השתנקות.

תלויים באחרים לכל, חוסר אונים מוחלט.

הדבר היחיד שאתם עושים זה לישון ולאכול. אם אתם מתקשים ללעוס, תקבלו עיסת בלנדר מגעילה.

ואם אתם אפילו לא מסוגלים רק לבלוע, תהיו תלויים בזונדה/פג.

ואין לכם עם מי לדבר, כי כמעט כולם ישנוניים מידי, משעממים מידי, מיצו את עצמם יותר מידי.

וכי תמיד אתם יושבים ליד אותם אנשים, אז על מה כבר אפשר לדבר? (אם בכלל אתם מסוגלים לדבר.. יש כאלו שיכולים להזיז רק את העיניים..).

ככה זה במחלקה הסיעודית בה אני עובדת.

באחת המשמרות דיירת  החלה לבכות.

כששאלתי מה קרה, היא אמרה שהיא חייבת לצאת החוצה וביקשה את עזרתי, כי היא ממהרת להצגה שמתחילה עוד רבע שעה.

פעם אחרת היא סיפרה שמתרגשת בגלל המעבר למחלקה,

ואתמול שמחה  מאוד כי חזרה מהים בפעם הראשונה בחייה.

מיותר לציין כי לא היתה שום הצגה, היא נמצאת במחלקה שנים, ואני משוכנעת שאינה זוכרת איפה בכלל יש ים בארץ...

והמחשבה הראשונה שעולה בראשי היא "איזו מסכנה!! דמנטית לגמרי!! אין לה מושג איפה היא!!"

ופה נפל לי האשראי (כבר לא משתמשים באסימונים..)-

עדיף שלא תהיה מודעת לדברים שהיא עוברת.

אולי זה ישמע משוגע, אך מה שישמור על "שפיותה" במקום זה להיות בטוחה שהיא בת 25 ויש לה חיים עשירים ומלאי התנסויות ותוכן.

אז אני עושה Like לדמנציה

אתמול ראיתי בסופר פארם משקל שמעבר לפונקציה הברורה של כתיבת המשקל,

גם מראה אחוזי שומן, אחוז שריר, מסת עצם, אחוז מים, שריפת קלוריות יומית במנוחה וBMI.

ובקיצור, משקל דיאגנוסטי. מתוך סקרנות עצומה קניתי אותו.

הזנתי נתונים של מין, גיל וגובה, ועליתי. בדיוק לפי ההוראות.

הופיע המשקל שלי, לאחר מכן בענק FAT H. יענו- חתיכת ממוטה,

והמשקל נכבה.

היום הגעתי היתה, וראיתי שאבא שלי הזין את הנתונים שלו, והוא הצליח לקבל את הדיאגנוזה המבוקשת.

חשבתי לרגע שהשתמשתי לא נכון, ובשביל הבדיקה עליתי על המשקל מתוך הנתונים השמורים של אבא שלי

הפעם קיבלתי דיאגנוזה.

המשקל הזה יכול לשמור עד 10 משתמשים. פתחתי משתמש לאחותי, בדיוק איך שפתחתי לי, וגם היא קיבלה דיאגנוזה.

ניסיתי שוב לעלות עליו מהמשתמש לי, ופעם נוספת קיבלתי את ההתראה שאני ממוטה.

שיניתי קצת את הנתונים: העלתי שנה בגיל והוספתי מספר סנטימטרים לגובה.

והפלא ופלא- קיבלתי דיאגנוזה!!

ולסיכום,

המשקל התגאה בכך שיכול להכיל על 150 ק"ג.

אני אפילו לא מתקרבת לכך, ובכל זאת המשקל החוצפן הזה לא קיבל אותי איך שאני.

חבל שאי אפשר להעביר כאן את איך שהתפוצצנו מצחוק כשכל זה קרה...!

איזה באסה זה

שסוף סוף מופיע משום מקום מישהו

שנראה לכם שיש סיכוי טוב שיתפתח מזה משהו,

ואז אתם מגלים שהוא יוצא עם אחותכם. הקטנה.