קורא באקראי מספר עולמות בבלוג

כל כותב עם סיבותיו שלו רק הוא יודע מה הסוד

שכחתי ת'פסיקים, הנה חזרו למקומם

איש וירטואלי כותב, על חלומו ועל חלומם

הזמן : שעת לילה מאוחרת, המקום : תחת כיפת השמים

הויסקי נגמר אתמול, היום לגימה מכוס יין

מוזג עוד כוסית, מרגיש חסר משקל

כמו עליסה שנפלה לחור, כמו עץ שצנח לו זלזל

ליין טעם דובדבנים, או דומדמניות

צונח לאיטי, את החושך מאירות גחליליות

מסמנות את נתיב הנפילה, מרגיש כל כך נעים

מסקרן לדעת מה יש בסופה, משער שעננים

נוחת ברכות על מרשמלו לבן,מחפש את היציאה

הגחליליות מנצנצות אלי, מחייך אליהן בחזרה

דלת עץ גדולה, כנראה אלון עתיק

לוקח המון אוויר, לוחץ על הידית

מכה בי אור לבן, ממצמץ בשתי עיני

לא בא לי להיות פה לבד,חשש רובץ עלי

מתפקד הכי טוב במשברים, הבו לי איזה קרייסס !

חושב כמו רובוט, בטבלאות של אקסל ואקסס

אחד ועוד אחד, במהירות האור נותן לי שתיים

אבליש רגעים בחיים, שהזמן קופא בינתיים

עיני מסתגלות לאור, מזהה את עמיתיי

אלו מהבלוג , שמאירים את חיי

כמה מוזר, יש יאמרו מיוחד

אבל האנשים הכי קרובים אלי, זה אתה ואת...

מצחיקול היא אומרת, ומחייכת חיוך כובש

מצד אחד מחממת, מצד שני זה משחק באש

כמו מגנט שמושך ודוחה, כך יש לה שני קצוות

התאהבתי בשכמותה בגיל 16, מאז אני יודע לזהות

שורשיה לא עמוק נטועים,סופה אם תבוא תשא אותה למרחקים

חייה אינם מגמה אחת, אלא מן לופ כזה שמין הסתם סובב במעגלים

היום היא שלך, היא תתן את הכל

מחר היא לא פה, ונשאר חלל גדול

היא האקסית המיתולוגית, תמונתה צרובה עמוק בליבך

ושנים אחרי כשתפגשו במקרה, תביט בה ולא תבין מה מצאת בה

לבסוף תשכיל ותבין, שזו לא היא העניין

אלא מי שאתה, ומה שקורה עמוק בפנים

היום אתה חכם, וגדול ומנוסה

ויותר ממה שאתה מחפש, אתה יודע מה אתה לא רוצה

בלי משחקים, בלי הצגות מזה שבעתי ודי

ולמצוא אחות תאומה זו היום משאת חיי

היא לא באמת קיימת, אולי רק בדימיון

אני מלטף את הקרחת, מביט בסופר-ירח וסוגר את החלון...

כשהיום הארוך בשנה, מתחיל בבית חולים ומסתיים בעבודה

ורק לפני כמה ימים, מחאת כפיים כשהמטוס נגע באדמה

המעבר הוא חד, מחופשה למציאות היוםיום

מקוקטייל בבריכה לקפה הפוך במיון, בכוס שאינה מעבירה את החום

וזה כולה הקיץ שמתחיל, כזה יש כל שנה

קודם כל הבריאות לכולנו, ובמיוחד למשפחה

מקצה לקצה, אמפליטודה מטורפת

בעברית זה משרעת, "אל תהיי כועסת"

שורה של שלמה ארצי, תמיד רציתי לשלב

כמה מילים בטקסט שלי, של איזה סלב

המזגן על עשרים ושתיים, והראש לא על הכתפיים

לא חשבתי שלזה אני חוזר, כשפילחתי את השמיים

מצד שני, הקפה חזק ומר

כמו שאני אוהב, הפוך ארוך או קצר

היום הזה נמתח, כאילו הוא הכי ארוך

בלי התחשבות, בכל שאר הימים מתוך

השלוש מאות שישים וארבע הנותרים

כואב לי הגב, נתפסו לי כל השרירים

פה כולם שווים, ולא רק בפני החוק

מזקן לצעיר, ועד טף ותינוק

שנהיה בריאים, ונאמר אמן (גם אם אנחנו לא מאמינים)

ונזכה להגיע ליום הקצר בשנה, בעוד 6 חודשים...

על הספסל בחדר מיון.