FROZEN

בלילות זה הכי קשה
הכול עולה אם תרצה או לא

באותו הרגע שאתה מניח את הראש על הכר

השקט סובב אותך,
זה רק אתה והחושך
ואז מתחילה המלחמה האמיתית.

הזיכרונות עולים, הדמעות יורדות
ואתה בוכה בשקט על הכרית
שאף אחד לא יידע שקשה לך
כי כזה אתה, טיפוס קשוח.
אתה יכול להתמודד עם הכול לבד
גם עם שברון לב.

אז אתה מתהפך לצד השני של הכרית,
כאילו שהכאב יישאר שם ולא יבוא אחרייך
אבל הכאב הוא לא צייתן,
הוא התמקם לך בפינה הכי כואבת בלב ולא מתכוון ללכת.
ואולי קצת שכחת, איך זה מרגיש לשמוח באמת,
אחרי הרבה לילות ארוכים בלי שינה
שהראש מתענה והלב כבר נכנע.

אבל אסור שאף אחד ידע
ואתה לא תדבר על זה כדי שאף אחד לא ישמע,
ואתה תנסה להתמודד עד הסוף לבדך
עד שתאבד לגמרי את דעתך.

הנה בא הבוקר והשמש עלתה,
אתה קם ומתחיל יום חדש-
מנגב את הדמעה, ומחייך כאילו כלום לא קרה
אתה שוכח רק דבר אחד...

אחרי הזריחה מגיעה עוד שקיעה
ומחכה לך עוד לילה לא קל, ללא שינה
כי בלילות זה הכי קשה,

בין אם תרצה ובין אם לא תרצה.