דוני שלי,
את בחורה מדהימה ומקסימה.. יש לך לב טוב וזה מה שהכי כובש אותי.
את מקפידה להזכיר לי כל יום כמה את קשה ושאת לא מצליחה להבין איך אני 'עדיין כאן' ולא ברחתי
אבל אם נשים לב לעובדות, זה בדיוק ההיפך.
אני האחד שבחרדות מקשרים קודמים,
אני האחד שממשיך לבטל אותך בגלל עיסוקים אחרים,
אני האחד שלא יוצא מספיק קשר ונעלם לשעות לפעמים,
אני האחד שאת ממשיכה כל יום להגיד לו שאת לא מקבלת יחס- ואומר "זה לא נכון".
זו הטעות שלי, אם את מרגישה שאת לא מקבלת מספיק יחס, מה זה משנה כמה אני מרגיש שאני נותן?
את הדבר הכי טוב שקרה לי בשנה העלובה הזאת.
מאמצע 2013 כל העולם שלי התמוטט ואני לא מצליח לעמוד על הרגליים מאז.. כל פעם שאני מנסה, משהו אחר שובר אותי.
אפילו הבלוג שלי- המקום הפרטי והמדהים שלי הפסיק לקבל יחס, נעלתי אותו ולא כתבתי בו- בגלל כל מה שקרה בשנה האחרונה.
ועכשיו, הסיפור עדיין לא נגמר, אבל נמאס לי להתחבא. אם פה בבלוג ימצאו מה שיכול להזיק לי, שיזיק. זה לא יכול להזיק לי נפשית יותר ממה שלאבד את המקום הזה עשה.
דוני שלי, מה שאני מנסה לומר זה- אני יודע כמה אני קשה... ואני מודה לך שאת עדיין כאן ולא ברחת.
אני מבטיח להשתדל יותר.