באמת שבא לי פשוט לעצום עיניים
לדמיין מנגינה כזו של קלידים עם אקורדיון
שתעזור לי להכנס לתחושה שאני חוזר לעבר
הולך וקונה חולצה של נאוטיקה
רק כי אמרת לי שהיא תשב יפה על הכתפיים שלי
אבל בשחור, לא בלבן
חוזר הביתה
נזכר שאני לא צריך להתגלח לפני שאני יוצא.. אני עדיין ילד
מסתכל על הבשמים שלי
מסיט מבט
פותח איזו מגירה בצד
מוציא משם בשם
רושאס
לוקח שמאלה מהבית שלי
עולה בחרצית
ימינה בכיכר
שמאלה לסביון
אני רואה מתחת לסביון 3 את אימא שלך עם הקניות
והיא שמחה לראות את החבר הסוס של הבת שלה
שיכול להרים את כל הקניות בפעם אחת במקום שהיא תעלה לקומה השלישית כמה פעמים
ואיך שאני נכנס
יש את הריח שלך
ואני פונה שמאלה למסדרון
ונכנס לחדר שלך
ופתאם אני שוב בן 25 שם
ושם לב שלא התגלחתי
ופתאם הרושאס מריח כמו 212
אני מסתכל עליך ואת נעמדת
את נערה שם, קטנה ומקסימה
מסתכלת עליי בחיוך שמבין שמי שמולך נמצא בחלום
חיוך חצי מרחם - חצי מנחם
ואני קורא "מתפרקת!"
אבל לא יוצא לי קול
ושוב מנסה "מתפרקת!"
ואין לי קול
והאקורדיון מתגבר
והקלידים הם כבר פסנתר
ואני מסתובב בכדי לצאת
ולמרות שזה חלום
אני מרגיש כשאת תופסת לי את הזרוע
אני מסתובב
ואני שוב עלם
ושוב אין זיפים
והריח הוא הישן והמוכר
ואת מחבקת אותי
ואחרי השוק הקצר
אני מחבק אותך חזרה
מתיישבים על המיטה
את נותנת לי נשיקה
ואני מתעורר בחדר שלי
כשאני מבין שהצלחתי סופסוף לישון
אחרי הסיוט הזה שאני חי כבר כלכך הרבה זמן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster