אני לא יודעת מה לכתוב. 

קרתה פה שואה. 

הטראומה המי יודע כמה של העם הפוסטראומטי ממילא. 

אנחנו נקום מזה ונתאחד ונתמוך אחד בשני, ושוב יהיו פה הלומי קרב ותופת ומשפחות קרועות ומדור לחיפוש קרובים. 

אנחנו נילחם. 

וישובו בנים ובנות לגבולםן. 

אבל בינתיים זה מרגיש ממש אבוד. 

אובדן וכאב של עם שלם וחוסר הבנה מהעולם שמסביב. 

לא יודעת למה אני כל הזמן מחפשת באובססיביות מפורסמים שתומכים בישראל. 

מחפשת מי יהודי/ה בחו"ל ומתרגשת מאלה שכן. 

אנחנו בכל העולם ואנחנו כאן כדי להישאר ולא נישבר. 

נצח ישראל לא ישקר. 

לא יודעת מה זה אומר עכשיו אבל אנחנו נעבור את התקופה הנוראה הזאת ונראה מה הלאה. 

מתי יגיע היום שאחרי. 

בדיוק כשחשבנו מה עוד יקרה, כמה עוד מכות נוכל לקבל ואז זה. 

רצחו לנו ושחטו לנו וחטפו והתעללו. 

אבל עם ישראל חי