ממלכתיות הייתה כינוייה של גישתו של דוד בן-גוריון - בתמיכת מפא"י ומפלגות הימין והמרכז - שצידדה בהעברת מרכז הכובד של ההכרעות ממוסדות המפלגות, התנועות וההסתדרות אל מוסדות מדינת ישראל.
הגישה נתנה למעשה ביטוי אידאולוגי להעברת מרכזי השליטה במדינה מהחברה לממשלה ולביסוס ריבונותה של המדינה. שורשיה של הגישה נעוצים בתפיסה שדגלה במעבר "ממעמד לעם" והדגישה את תפקידיה הלאומיים של מפא"י על חשבון תפקידיה התנועתיים. פירוק הפלמ"ח, חקיקת חוק חינוך ממלכתי שביטל את שיטת הזרמים בחינוך והלאמת לשכות העבודה נתנו ביטוי למעבר מתנועתיות לממלכתיות.
היום, רוב המדינה פועלת בצורה ממלכתית, נטולת אידיאולגיה פוליטית כזו או אחרת, בי"ס "ממלכתי" משמעו, ללא נגיעה בנושאים פוליטיים, ללא הבעת דעה פוליטית.
בניגוד לכך, כתבה ויסלבה שימבורסקה, משוררת פולנייה, את בשיר הבא:
טוב... אולי הכותרת הזו זו הכותרת הכי מטורפת שעלתה לי בראשי אי פעם.
ציונות ואושוויץ.
הרבה מן השונה יש בשני אלה, אך גם הרבה מן המשותף.
אתחיל ואומר, חזרתי מפולין לפני יומיים, אבל חזרתי כל כך חולה (כן, אתמול היה לי חום 39!) שלא יכולתי לכתוב שום דבר בכלל.
היום אני כבר מרגיש יותר טוב, החום ירד, ומחר אני פוגש את השומרת הקטנטונת שלי... כך שהכל משתפר!
כמו תמיד, אני אתחיל בלהסביר את המושגים שעליהם אני מדבר בפוסט, לא כי אני מזלזל בידיעותיהם של קוראיי, חס וחלילה, אלא כדי לסדר אותם בראש לעצמי וגם כדי ליישר קו עם הקוראים, ולוודא שאנחנו מדברים באותה שפה.
ציונות-אידיאולוגיה לאומית יהודית, אך לא רק, אידיאולוגיה שמשלבת בתוכה עקרונות סוציאליסטיים, שיוויון, שלום. הרצל כתב בספריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד" על מדינות שבהן יש את הטכנולוגיה הכי מתקדמת, שנמצאת בשלום עם כל שכנותיה, שמקיימת מדיניות של מדינת רווחה, שעובדים בה שבע שעות בכל יום, ועוד ועוד, והרצון לבנות את חברת המופת הזו במדינת ישראל.
לסיכום המושג "ציונות" הוא אידאל שאין לו סוף- אידאל שממשיך להיבנות ולהיווצר, חברה שקמה כל בוקר ושואלת את עצמה "כיצד אני יכולה להיות טובה יותר מאתמול?", חברה שלא מסתפקת בלשים עליה כתר מסויים שאומר "אני חברת מופת, ומה שאני אעשה יהיה טוב" אלא להיפך, חברה שהמופת שלה בה מעשייה מתמדת ומתמשכת.
אושוויץ- כמובן שכולכם יודעים מה היה אושוויץ. אושוויץ היה מחנה ריכוז ועבודה, בעיקר, שבו התחילה גם השמדה. אבל דבר שאולי אתם לא יודעים עליו, אם עוד לא הייתם במסע או טיול לפולין וביקרתם באושוויץ ובבירקנאו, הוא מידת הניצול וההשפלה שבה ניצלו את האסירים באושוויץ. מאסיר שסא למחנה אשוויץ שהיה יכול להיות הכל: קומוניסט/ אסיר מלחמה/ פולני/ גרמני/ יהודי/ הומוסקסואל או בקיצור, כל מי שלנאצים לא הסתדר בתפיסה שלהם היו יכולים להישלח לאושוויץ. מידת הניצול הייתה לא תתואר! האסיר שהגיע למחנה: נלקח ממנו הכל! בגדיו, שיערו, הדברים שהביא עמו, תכשיטים, שרשראות, שיני זהב, פרוטזות ועזרים לנכים, הכל! אפילו היה באחד מהפרוטוקולים באושוויץ כיצד ליצור גז טבעי מצואה של אסירים במחנה! עד כדי כך הגיע הניצול לרמה חדשה.
כך שהשאלה בפוסט זה, לא מה אושוויץ היה, אלא מה היא "רוח אושוויץ" גזענות, שנאת האחר, אפלייה, הטעייה, שקר, ניצול, שבירת רוח האדם, ניצול חיי אדם למען רווח, השוואת חיי אדם לסכום כסף.
זו הייתה אושוויץ ו"רוח אושוויץ" שחיה עד היום.
אולי חלקכם תתנגדו לעובדה ש"רוח אושוויץ" חיה עד היום!
אבל אם אתם לא מוכנים להגיד את זה לעצמכם אתם משקרים לעצמכם!
רוחה של אושוויץ חיה ובועטת, היא קורמת עור וגידים בכל עוולה חברתית, בכל עסק קפיטליסטי שמנצל את עובדיו, בכל העלמת עין שלנו כאנשים מהנעשה לרעה בחברה ובשלטון, בכל שנאת האחר, בכל מבט צורב, בכל אמרה גזענית, בכל השוואה משפיטה של חיי אדם לסכום כסף, בכל שקר, בכל הטעייה מכוונת שלנו את האחר.
רוח אושוויץ חיה וקיימת!
ובכן, השאלה היא למה הבאתי את שני מונחים אלה אחד ליד השני לדבר עליהם, לאור העובדה שהם כל כך שונים זה מזה.
הציונות, היא לדעתי, השאלה הניצחת לרוח אושוויץ.
הציונוץ, אותו אידאל שממשיך לגדול, שאין לו סוף אבל יש לו התחלה, אותו אידאל שלא מדבר רק על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" אלא שמדבר על מדינה שבשלום עם כל שכנותיה וחותרת לשלום קרוב וחזק, מדינה שיש לה את הכלכלה והטכנולוגיה המפותחת ביותר, מדינה שיש בה אהבה בין אדם לאחר, מדינה שבה פערים כלכליים מזעריים, מדינה שבה יש חברה ישראלית- יהודית ולא יהודית שקמה כל בוקר כאחד ושואלת "כיצד מחר נהיה חברה טובה יותר מהחברה שהיינו אתמול?"
רק באמצעות אותה תשובה ניצחת לרוח אושוויץ נוכל אנו לחסל כליל את רוח אושוויץ.
רבות דיברנו בפולין על "מהו הטוב?" ו"כיצד ניתן לסרטט את הטוב?" ובכן, נראלי שהטוב כבר סורטט בשבילנו ועלינו רק להכשיר אנשים ולהגשים את הטוב הזה.
פתחו פעם את אחד הספרים של הרצל שאולי יש לכם, ואם לא לכם לחבריכם, ואם לא להם, לשכניהם, ואם לא להם, להוריכם, ואם לא להם, לסביכם בבית, וקראו, קראו את החזון של הרצל לגבי מדינת היהודים שתקום או לגבי הארץ הישנה- חדשה שצייר לעצמו.
קראו ושאלו את עצמכם:" האם אתם רוצים שזו תהיה המדינה שלכם?"
ואם התשובה היא כן, הצטרפו אליי ועזרו לי להגשים את החזון של הרצל.
כי אם תרצו אין זו אגדה, ואם לא תרצו, כל מה שכתבתי, אגדה הוא ואגדה יוסיף להיות.
הבנתי דברים רבים במסע לפולין.
זה אחד מהם, יהיו לי עוד פוסטים על המסע המשמעותי והמדהים לפולין!
המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער- שואה וגבורה.
על פי מילון אבן שושן (לא ידעתי שעדיין יש לי אחד כזה בבית :-/ ) התמכרות היא:התמסרות כולו, להיטות גדולה אחר דבר מה לא טוב.
על פי ויקיפדיה: התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד.
(את הדברים שסימנתי, סמנו לעצמכם בראש, נחזור אליהם אח"כ, טוב?)
בד"כ, כשמדברים על התמכרות, מדברים על התמכרות לסמים, לסיגריות, לאלכוהול, לאוננות, לסקס וכו'.
רבות נכתב ורבות נחקר על אותן התמכרויות שכתבתי למעלה, וגם לי הייתה התמכרות למה מהם (אל תשאלו מה)
אבל מה לגבי התמכרויות אחרות? התמכרויות שאותן ל-100% מהאוכלוסייה יש? עליהן אין מה לדבר, לכתוב, לחקור?
איזו התמכרות יש ל-100% מהאוכלוסייה, ללא יוצא מן הכלל, אתם שואלים?
ובכן, התמכרות כזו היא התמכרות לבני אדם.
בין אם התמכרות מינית, התמכרות פסיכולוגית, התמכרות חברתית, התמכרות לסטטוס חברתי וכו' וכו'...
זוהי התמכרות.
אני אומר, לפעמים הפוסטים שלי פילוסופיים מדי, גם עבורי. אני מקווה מאוד שאני אוכל (פחות דואג לגביכם, שאתם תוכלו) לעקוב אחרי מה שאני אומר.
אתחיל בלהעמיד דברים על דיוקם:
התמכרות מינית- היא לא התמכרות לסקס! התמכרות לסקס היא התמכרות לרצון בסקס ולצורך בו, התמכרות מינית לאדם מסויים היא התמכרות לרצון להיות איתו בסיטואציות אינטימיות ומיניות, עם אדם אחד מסויים (כאשר לאו דווקא מדובר על קשר מחייב, אלא על משיכה מינית כפייתית במידה מסויימת)
התמכרות פסיכולוגית- צורך פסיכולוגי להיות עם בנאדם מסויים, לרצות לבלות איתו (יכול להתבטא ככל אחת מההתמכרויות האחרות, לצורך העניין)
התמכרות חברתית- התמכרות לקבוצה חברתית מסויימת, הישארות בה ללא מציאת וחיפוש קבוצות חברתיות וחברים אחרים (בד"כ מלווה בפוביה מקבוצות חברתיות אחרות ושונות- לה אקרא פובייה מקבעת חברתית או בקיצור- פומ"ח)
התמכרות לסטטוס חברתי- התמכרות לעובדה שבגלל שאתה נמצא עם בנאדם מסויים (או קבוצה מסויימת) אתה נמצא בסטטוס חברתי כלשהו.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לעצמי בראש כשהתחלתי לשמוע את האלבום "נגיעות" של ברי סחרוף המופלא, ובעיקר את השיר "עבדים" שנמצא בו:
חשוב לי שגם תקראו את המילים ואז אתחיל לנתח את השיר:
עבדים
מילים ולחן: ברי סחרוף
על נהר אספירין ישבנו במקומות המוכרים לא שומעים לא רואים כאילו אנחנו אוויר עוד מעט יגמר הסרט בקרוב המציאות התמונה מטושטשת והצליל לא ברור
כי כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא כולנו מכורים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה
חלונות ראווה יפים פה זה הכל למכירה גם אנחנו תלויים עם פתקי החלפה אז מה נעשה עם הכעס הזה מה יהיה עם הקנאה כולם רוצים להיות חופשיים אבל ממה אלוהים ממה
כי כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא כולנו מכורים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה
ועכשיו הגיע הזמן לניתוח שלי של השיר, אני מקווה שתסכימו איתי, וגם אם לא, תסבירו לי מה דעתכם, אשמח לשמוע :)
על נהר אספירין ישבנו- האספירין מוזכר פה כגורם התמכרות כמו שהסברתי קודם, מסוג הגורמים עליהם נכתב רבות, נחקר רבות ונאמר רבות (סמים- אספירין הוא תרופה, תרופה היא סוג של סם).
במקומות המוכרים-במקומות אליהם אנחנו רגילים, בהם לא קשה לנו להיות, במקומות אליהם לא קשה לנו להשתייך.
לא שומעים לא רואים, כאילו אנחנו אוויר-פה מדובר על ההשפעות של ה"סמים" עלינו, הם גורמים לנו לא לשמוע ולא לראות, ואולי לחילופין לא לשמוע ולא לראות את השפעות ההתמכרות מהסוג האחר- מהסוג החברתי, להתעלם מחשיבותן של ההתמכרויות החברתיות.
עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות, התמונה מטושטשת והצליל לא ברור- אמנם ייגמרו השפעות ההתמכרות של הסמים, אך עדיין ישנן השפעות אחרות של התמכרויות וזה מבוטא הכי טוב בגלל המילה כי שמובילה לפזמון הנפלא:
כולנו עבדים, אפילו שיש לנו כזה, כאילו- אולי מה שנאמר פה נראה לכם לא ברור וכמו שטות, אבל בבית הקודם, נגמרה השפעת החומר הממכר הרגיל ופה אנחנו מדברים על "עבדות" מסוג אחר, ומהו הכזה עליו מדבר ברי סחרוף?
אני ניסיתי לפצח את השורה הזו, ב-20 הפעמים האחרונות בהן שמעתי את השיר הזה, והגעתי למסקנה שמדובר, כנראה על חופש מדומה.
אנחנו משועבדים, למרות שנראה לנו שיש לנו כזה שהוא בעצם החופש המדומה שאנו חושבים שיש לנו.
פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא-אנחנו עבדים ומסכימים לפתוח את הפה ולחכות לדבר הטוב הבא שיגיע אלינו, כנועים וכפותים לדבר אליו אנחנו "משועבדים".
כולנו מכורים של מישהו-פה אני רואה את ה"התמכרות החברתית/ המינית/ לסטטוס חברתי/ פסיכולוגית" עליהן דיברתי, ואתם יכולים להשליך את זה, לדעתי על כל דבר מהדברים שהצעתי.
שמבקש עכשיו תרגישו-אותו אחד שאנחנו מכורים אליו אומר לנו מה לעשות ומתי לעשות, המילה מבקש היא לא המילה דורש, לדעתי, מהסיבה הבאה: כאשר אנחנו מכורים חברתית/ פסיכולוגית/ לסטטוס חברתי/ מינית אנחנו לא חושבים שדורשים מאיתנו משהו אף פעם, אלא אנחנו חושבים שאנחנו עושים את הדברים מרצוננו, ולכן המילה מבקש באה בשורה זו, ולא המילה דורש (יכול להיות שזה רק בגלל שזה מתאים בלחן, אבל עדיין, אולי לא).
פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה-פה נעשית, לדעתי, הקבלה לביטוי "מאכיל אותנו בכפית", אותו אדם שאנחנו מכורים אליו מאכיל אותנו בכפית וגורם לנו לחשוב ולעשות כרצונו
הערה: אני לא אומר שבהכרח כל מי שאנחנו מכורים אליו חברתית עושה זאת בכוונה זדונית, אגדיל ואומר שרובם לא עושים זאת מכוונה זדונית, אבל זה קורה בלי כוונה כזו
חלונות ראווה יפים פה-אנחנו לא מראים את מה שבתוכנו, ואנחנו כמעט תמיד מראים לאנשים את מה שיפה, את מה שקל, את מה שפשוט
זה הכל למכירה, גם אנחנו תלויים עם פתקי החלפה- כל אחד יכול בקלות לגרום לנו להתמכר אליו, ואנחנו מחליפים אנשים אליהם אנחנו מכורים במהלך חיינו.
אז מה נעשה עם הכעס הזה-לדעתי, פה מדבר ברי סחרוף על כעס שלעתים מצטבר אצלנו עבור האדם שאנחנו מכורים אליו, אז מכאן ראו הערה, וגם אנשים אליהם אנחנו מכורים יש אנשים אליהם הם מכורים וכן הלאה, לכל בנאדם יש התמכרות לבנאדם אחר, או ליותר במהלך חייו.
מה יהיה עם הקנאה-פה יכול להיות שמדובר באחד משני מקרים או בשניהם: קנאה באדם אליו אנחנו מכורים- והמחשבה שאלינו אין אנשים שמכורים או לחילופין, אם בהתמכרות מינית עסקינן- קנאה באדם שנמצא האדם שאליו אנו מכורים, בעוד אנחנו לא איתו.
כולם רוצים להיות חופשיים, אבל ממה, אלוהים, ממה-פה נראה לי שברי סחרוף חוזר להתחלה, כולנו היינו או נהיה מכורים לאחד מהחומרים/ הפעילויות שהסברתי בהתחלה (סמים, סיגריות, אוננות, אלכוהול וכו') אבל אם אנחנו חופשיים מהם, האם אנחנו באמת חופשיים מהתמכרויות?
זוכרים את הדברים שסימנתי? ובכן, חזרו אליהם אם שכחתם.
ההתמכרות נחשבת כדבר רע, בכל הגדרה יבשה, האם זה בהכרח כך?
האם התמכרות חברתית היא דבר רע? האם התמכרות מינית? האם התמכרות פסיכולוגית? או התמכרות לסטטוס חברתי?
אני לא אענה על השאלה הזו, עליה על כל אחד לענות לעצמו, לטעמי.
ויש גם התמכרויות לאנשים מסויימים שיהיו חיוביות וכאלה לאנשים אחרים שיהיו שליליות, אף שהן יהיו מאותו סוג, ולכן אין להכליל, לדעתי האם ההתמכרות היא טובה או רעה, וכל אדם ייבחר זאת לעצמו.
בסופו של דבר, אעשה השלכה על החיים שלי.
אני מכור פסיכולוגית, מכור לסטטוס חברתי ואף מכור חברתית.
הייתי מכור מינית לשלוש בנות בחיים שלי, כל אחת בזמנה.
ולכן גם כתבתי את הפוסט הזה.
בסופו של דבר, לגבי התמכרות, המורה שלי לפסיכולוגיה אמרה דבר חכם מאוד:
אם אתה באמת רוצה להפסיק התמכרות, כל התמכרות, פשוט תפסיק איתה! לא צריך שום דבר שייעזור לך להפסיק, אלא פשוט להפסיק.
המורה שלי הבטיחה שאחרי מועד חורף בפסיכולוגיה היא תפסיק לעשן והיא הפסיקה.
בלי מדבקות ניקוטין, בלי מסטיקים, פשוט הפסיקה בבת אחת.
לדעתי, כולנו יכולים לקחת ממנה דוגמה להתמכרויות שמפריעות לנו, אישית, בחיים.
מקווה שגרמתי לכם לעשות חשבון נפש על ההתמכרויות שלכם, כי חלק מהפוסט הזה הוא חשבון נפש על ההתמכרויות המסויימות שלי.
עכשיו התחלתי, ישר כשקמתי בבוקר, ובמקום ללמוד לבגרות בהיסטוריה שיש לי היום, לקרוא פוסטים של אנשים רנדומליים פה בישרא-בלוג (הפוסטים שעלו ראשונים ב"עודכנו לאחרונה").
רוב הפוסטים שקראתי נטפו שנאה עצמית או תחושת ערעור עצמי, ונזכרתי ביום "אני ועצמי" שהיה במסע ישראלי, ורציתי לשתף אותו גם אלו שלא עברו ולא יעברו מסע ישראלי, משום שזה יום מאוד משמעותי, ולדעתי כל אחד מהאנשים בעולם אמור לעבור יום כזה.
היום התחיל בשיר "ככה זה" של ברי סחרוף:
אל תחפש רחוק תישאר קרוב כי ככה זה לאהוב את עצמך לא מול המראה תכנס לתוך כן זה יכול להאיר אותך
תסתכל לה בעיניים תישך את השפתיים עד שזה יכאב לך קצת בתוך תוכך היא מחכה שתקפוץ לתוך המים ותפתח את העיניים עד שזה ישרוף לך קצת בתוך תוכך תדע
בוא בוא ותעזור לשפוך טיפה של אור לתוך החור החשוך הזה רק אל תיסע רחוק לא אל תעזוב כי ככה זה לאהוב אותך
תסתכל לה בעיניים תישך את השפתיים עד שזה יכאב לך קצת בתוך תוכך היא מחכה שתקפוץ לתוך המים ותפתח את העיניים עד שזה ישרוף לך קצת בתוך תוכך תדע
ועכשיו הגיע הזמן לסוגשל שיעור ספרות (למרות שלא נראלי שבשיעור ספרות אי פעם למדתם את השיר הזה):
אל תחפשו את עצמכם במקומות אחרים, אתם מה שאתם, אל תנסו להיות מישהו/י אחר/ת.
תסתכלו לתוך עצמכם, תסתכלו טוב טוב פנימה, תראו מה טוב בכם.
קחו נשימה עמוקה, אל תחשבו איך אתם נראים או מה אתה עושים, אלא דברים עמוקים יותר.
"במה אני טוב/ה?" "על אילו דברים אני חושב/ת בד"כ?" "במה אני לא טוב/ה?" "מה גורם לי להיות מאושר/ת?"
"תסתכל לה בעיניים
תישך את השפתיים
עד שזה ייכאב לך קצת"
קחו לעצמכם זמן תסתכלו עמוק לתוך תוככם, תמצאו לכם זמן, אם זה בלילה, ביום שבו אתם מתנתקים מהכל!
מהבלוג, מהפלאפון, מהפייסבוק מהמחשב, תשכבו על המיטה ותעשו לעצמכם חשבון נפש.
"כן ככה זה, לאהוב את עצמך, לא מול המראה!"- המראה לא חשוב על מנת לאהוב את עצמכם, אם אתם אוהבים את עצמכם מבפנים תהיו גם יפים בעיניכם מבחוץ, או שתנסו לשפר את החוץ שלכם.
בסופו של דבר הדבר הכי חשוב זה זה:
"אם כל חלומותיך לך יהיו לעבד אם מחשבות לך - כאמצעי בלבד אם נצחון תפגוש או מפלה נוקבת ובשניהם - בני בלע - תנהג מנהג אחד"
השיר הזה ושמו "אם" מאת רודיארד קיפלינג ובעיקר הבית הזה ממנו, לדעתי אומר הכל:
הכל מתחיל ונגמר במחשבות שלנו!!!
אם ניתן להן לשלוט בנו, הן יעשו זאת בלי להסס, אך אם נשלוט בהן אנחנו, שום דבר רע לא ייקרה.
אז תאהבו את עצמכם, אפילו אם לדעתכם מגיע לכם אחרת, זה לא חשוב.
מגיעה לכם אהבה, ולא רק אהבה של אחרים, כי אהבה של אחרים נובעת ותגיע רק מהערכה ואהבה עצמית.
~SNOOPY~
ולבסוף, רציתי לשים כאן עוד שיר:
כאשר שאלו את אביב גפן פעם בראיון מדוע השתמש בביטוי השגוי "אור הירח" בעוד הירח אינו מפיץ אור אלא רק מחזיר את האור של השמש, הוא ענה "אף אחד מאיתנו לא באמת הוא עצמו במאה אחוז, כולנו בסופו של דבר מחזירים אור של אחרים"
מכאן אני בא להגיד לכם, תפיצו אור, ולו במעט והאור של אחרים שישתקף בכם יהיה חיובי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
