עדכון
בימים האחרונים אני הורדתי את רוב מה שעליתי, עדיין נשאר עבודה רבה וזה הדבר העיקרי שמעסיק אותי לצערי
בשיא שלי שבוע שעבר שקלתי 57 ועכשיו אני 54.2!
הקטע העצוב זה שאני באמת מנסה ומשתדלת לא להקיא וכל בוקר קמה בתחושה שזהו היום אין זלילות והקאות, אבל במהלך היום נשברת ומתרצת לעצמי למה אני צריכה לעשות את זה. התירוץ השנוא עליי - כי אין לי משהו אחר יותר טוב לעשות. אני באה הביתה מהעבודה, משתעממת, אז אוטומטית הולכת לסופר\מכולת ממעמיסה וחוזרת הביתה לזלול בחדר סגור ולהקיא בייסורים - זו הבחירה שלי !!!
איזה עצוב זה. אני לא מצליחה לפחות לחיות לצד המחלה, אני חיה בתוכה . בוחרת להסתגר, להקיא, דוחה הצעות מחברים, מפסיקה לחיות...
העניין הוא שחבר שלי לומד מחוץ למרכז אז אנחנו נפגשים רק בסופי שבוע, אז במהלך השבוע השגרה שלי היא עבודה ובית ... ושאני באה הביתה מהעבודה אני פשוט לא מסוגלת להיות חזקה, כולם עייפים, לא תמיד חברות שלי זמינות אליי אז אין לי תעסוקה שאני חוזרת וזה מתסכל שזה מה שגורר אחריו הקאות.
העניין הוא גם שאחרי הקאה אין לי כוחות לצאת מהבית בערב כשמציעים לי אז יוצא שאני לא עושה כלום
ואני גם באה הביתה מהעבודה עם מטענים כבדים מאוד שמספקים לי כל יום מחדש טריגר...
אני כתבתי פה בעבר שאני חוששת שהמנהלת שלי בולמית, אז עכשיו אני באמת מאמינה בזה ב100 אחוז, אני לא יודעת אם זה משהו שהמחלה דחפה לי לראש, אבל בואו רק אבהיר שמתחילת התקופה שלי שם אני הערצתי אותה.
היא קודם כל בחורה יפהפיה, שמדגמנת מהצד ומלכתחילה אני אהבתי את הסטייל והלבוש והמראה שלה, היא גם מעודדת רזון בלי בושה אומרת לאנשים מה שהיא חושבת, נגיד יש לנו בחורה שמנה במשרד שלפעמים אני יושבת איתה והמנהלת שלי פתאום פורצת בשיחה ״תלמדי אותה איך רזית נכון יהיה לה ממש יפה? ״אז עניתי שעדיף שאני לא יגיד לה כי אז היא תרזה מידי אם היא תלמד ממני, אז היא ענתה פעם ״טוב מאוד, זה עדיף״ סוג של חוסר טאקט שבהתחלה לא ממש הבנתי.
יצא לנו בהתחלה שלי שם לדבר על זה שרזיתי הרבה וישר היא אמרה לי שנתקלה בחיים שלה בהרבה בנות שירדו במשקל בגלל שהקיאו הרבה וניהלנו על זה שיחה קצרה אבל בזה זה נגמר.
אז למה אני חושבת שהיא בולמית?
קודם כל היא אוכלת המון, ג׳אנק פוד, מזמינה הרבה למשרד ואוכלת ממש הרבה ולא הגיוני שהיא תהיה ככה רזה אם זו הכמות שהיא אוכלת.
דבר שני, קלטתי אותה כמה פעמים אוספת ת׳שיער אחרי ארוחה ונכנסת לכמה דקות ספורות לשירותים.
בנוסף היא לפעמים מתביישת לאכול לידי, ובלי קשר מחביאה אוכל, וזורקת את השקיות של האוכל והעטיפות מהחלון (בצורה ברברית ביותר) וכל פעם שאני יורדת לאוטו בחנייה אני רואה בידיוק מתחת לחלון שלה כל מיני עטיפות ושקיות של הזמנות כמו מגש פיצה אישית ושקית של פיתה מהשניצליה ובקיצור בלי עין הרע היא בולסת המון!!!
פעם אחת אפילו תפסתי אותה מתיזה ישירות למושב האסלה מהריסוס ריח. לא מוזר?
בקיצור הנקודה היא, איך לעזאזל אני יכולה לצאת מזה שזה מה שאני רואה וסופגת במהלך היום, מאישה שהיא כביכול נתפסה בעיניי כמישהי שממש התחברתי אליה ואפשר לומר גם מעריצה?!
קשה לי קשה לי וקשה לי מאוד!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
